ע"פ 1828/04

תקציר

עניינו של הערעור בפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בקריות בעניין ניסיון לביצוע מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 16. המערער, שהיה מעסיקה של הקטינה, הציע לה טרמפ הביתה מהעבודה. במקום לקחת אותה הביתה, הוא סטה ממסלולו לאתר בנייה חשוך וניסה לנשק אותה. בית משפט קמא הרשיע אותו בעבירה וגזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל, שהומרו לעבודות שירות, לצד 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס. המערער ערער על פסק הדין וטען כי שגה בית משפט קמא בקביעת מהימנותו ובממצאיו העובדתיים. בית המשפט המחוזי הכיר בכך שבעוד שלבית המשפט של הערכאה הראשונה היה יתרון של שמיעת עדויות חיות, היו נסיבות חריגות שהצדיקו התערבות. עם זאת, בית המשפט המחוזי לא מצא טעם לעשות כן, שכן הוא הסכים עם הערכות המהימנות והמסקנות העובדתיות של בית המשפט קמא. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט המחוזי כי גם אם היה מקבל את גרסת המערער לאירועים, עדיין היה מרשיע אותו בעבירה. זאת, משום שמעשיו בהם הודה – אחיזת צווארה של המתלוננת וקירוב פניו לפניה – נבעו ממניעים מיניים והיוו מעשה מגונה. בית המשפט התייחס גם לאי סדרים פרוצדורליים במהלך המשפט, קרי, הימנעותו של בית משפט קמא מלאפשר לסנגור לחקור את המתלוננת חקירה נגדית בשתי הזדמנויות. תוך שהוא מכיר בהם כפגמים פרוצדורליים, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי לא נגרם בהם עיוות דין, שכן היה מקום להרשיע את המערער על סמך עדותו שלו. לפיכך, הערעור נדחה, כאשר שני השופטים הדגישו כי החלטת בית משפט קמא להאמין כי המתלוננת הייתה סבירה ומבוססת.