ת"פ 45690-02-14

תקציר

הנאשמים הורשעו בביצוע מספר עבירות של שוחד וזיוף. נאשם 1, מפקח משטרה, הורשע בלקיחת שוחד, זיוף מסמכים, מרמה והפרת אמונים. הוא ניצל את מעמדו וסמכויותיו כשוטר כדי להשיב רישיונות נהיגה תמורת טובות הנאה מנאשם 2 ומאדם נוסף (נאשם 3). נאשם 2 הורשע בתיווך בשוחד ובזיוף מסמכים. העבירות בוצעו לאורך תקופה וכללו מקרים רבים של שלילת רישיון, תוך סיכון פוטנציאלי לשלום הציבור. נאשם 1 קיבל הטבות שונות, לרבות ביגוד, צעצועים, מזון ורהיטים, ואילו נאשם 2 קיבל תשלומים כספיים מהנהגים. תסקיר שירות המבחן לא המליץ על טיפול טיפולי לאף אחד מהנאשמים וציין את חוסר המודעות שלהם לחומרת מעשיהם. הפרקליטות טענה לענישה חמורה, תוך שימת דגש על הפגיעה באמון הציבור והסיכונים הפוטנציאליים לבטיחות בדרכים. ההגנה ביקשה להקל בעונשם, תוך הדגשת הודאות הנאשמים, נסיבותיהם האישיות ומיעוטן של טובות ההנאה שקיבלו. בית המשפט, בהתחשב בעקרון ההלימות, קבע את טווח הענישה המתאים לכל נאשם. על נאשם 1 נגזרו 24 עד 48 חודשי מאסר, ועל נאשם 2 נגזרו 12 עד 36 חודשי מאסר יחד עם עונשים נוספים. בית המשפט דחה את טענת הנאשמים לאכיפה בררנית ושקל את הודאתם באשמה, נסיבותיהם האישיות ועברו הפלילי הנקי. בסופו של דבר גזר בית המשפט על נאשם 1 24 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ₪. על נאשם 2 נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, גם הם עם מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ₪. גזרי הדין היו בקצה התחתון של טווח הענישה ההולם בשל נסיבותיהם האישיות של הנאשמים.