ת"א 1620-02-16

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך עסקי מורכב בין יצחק דיין ונתן פלד, שהתכוונו לרכוש במשותף בתי מלון בגרמניה, לבין עורכי דינם, ירון ברנהולץ ועמית הורוביץ. דיין תבע מחצית מזכויות הבעלות במלון הראשון שנרכש על ידי הצדדים בזארבריקן שבגרמניה, ואת החזרת השקעתו ברכישת המלון השני בבאד רייכנהל, שלא הושלמה. בנוסף, טען דיין כי עורכי הדין לא רשמו את המלון הראשון על שמו, כפי שהתחייבו, ודרשו להחזיר את סכומי הכסף שנתן להם בנאמנות לצורך רכישת המלון השני. פלד, מצדו, טען כי דיין לא השקיע ברכישת המלונות ולכן אינו זכאי לזכויות כלשהן במלון הראשון. עוד טען כי עורכי הדין לקחו את סכומי הכסף שיועדו לרכישת המלון השני ללא רשותו ולכן הם חייבים לו סכום של 1.2 מיליון אירו. עורכי הדין מצידם תבעו מדיין ופלד דמי שכירות עבור עבודתם ברכישת המלון הראשון. בית המשפט קיבל את טענתו של דיין וקבע כי הוא זכאי למחצית הזכויות הקנייניות במלון הראשון. השופט הורה לפלד לנקוט בצעדים הדרושים לרישום מחצית הזכויות במלון על שמו של דיין. עם זאת, תביעת הנזיקין של דיין בגין אובדן ההזדמנות לרכוש את המלון השני נדחתה, שכן השופט מצא כי הן דיין והן פלד גרמו לכישלון העסקה. גם בקשתו של דיין להשבת השקעתו ברכישת המלון השני נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי לא השקיע כספים כלשהם ברכישה, בניגוד לטענתו. תביעתו של פלד נגד עורכי הדין להשבת 1.2 מיליון אירו התקבלה חלקית. בית המשפט מצא כי ברנהולץ אכן שימש כנאמן לסכומי הכסף שהופקדו בחשבון והפר את חובות הנאמנות שלו בכך שמשך כספים ללא רשותו של פלד. לפיכך חויב ברנהולץ לשלם לפלד 739 אלף אירו, שזה הסכום שלקח ללא אישור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט דחה את תביעתו של פלד להשבת שכר טרחת עורך דין עודף, וקבע כי הוא כבר שילם לעורכי הדין את הסכום הנתבע. באשר לתביעת עורכי הדין לדמי שכירות, קבע בית המשפט כי דיין ופלד חייבים במשותף לשלם לעורכי הדין 200,000 אירו בתוספת מע"מ, קרי סך של 234,000 אירו, כשכר טרחתם בגין רכישת המלון הראשון. מסכום זה ינוכו 20,000 אירו, שכבר קיבלו עורכי הדין. הסכום היה אמור להתחלק שווה בשווה בין ברנהולץ להורוביץ. פלד היה רשאי לקזז את הסכום שהיה חייב לברנהולץ כנגד החובות שברנהולץ היה חייב לו. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו, למעט תביעתו של דיין על חלקו במלון הראשון, שבגינה יישא פלד בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין, ותביעת פלד נגד ברנהולץ, שבגינה יישא ברנהולץ בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין. בנוסף, חויבו דיין ופלד לשלם לעורכי הדין הוצאות ושכר טרחת עורך דין בגין תביעת דמי השכירות בסך 60,000 שקל, ופלד היה רשאי לקזז סכום זה כנגד חובותיו לברנהולץ. כן חויב דיין לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דין בסך 150 אלף שקל עקב מחיקת התביעה נגדו.