ע"ז 57474-06-19

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב טענת הנתבעת כי היא הייתה בת זוגו הידועה בציבור של המנוח ולכן זכאית לרשת את עזבונו. התובעים, קרובי משפחתו של המנוח, חלקו על טענה זו. לאחר ששקל את מכלול הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים, פסק השופט לטובת התובעים. החלטת השופט התבססה על מספר ממצאים מרכזיים. ראשית, הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהיא והמנוח חלקו משק בית משותף. המנוח בילה את מרבית זמנו בדירתו ורק לעיתים בילה בביתו של הנאשם. שנית, חסרו ראיות המצביעות על כך שבני הזוג ניהלו שותפות כלכלית או ניהלו במשותף תא משפחתי. לא היו להם חשבונות או נכסים משותפים, והנתבעת לא הצליחה להוכיח כי המנוחה תרמה להוצאות משק הבית שלה. יתר על כן, המנוח לא מינה את הנתבעת כמוטבת בצוואתו או בכל נכסיו, ואף לא הכיר בה כידועה בציבור שלו בפני רשויות כלשהן. בנוסף, ציין השופט כי המנוח הסתיר באופן עקבי את יחסיו עם הנאשם מבני משפחתו, חבריו ומסמכיו הרשמיים. סודיות זו, יחד עם היעדר אמצעים משפטיים כלשהם לביסוס מערכת היחסים ביניהם, הצביעו על כך שהמנוח לא התכוון להטיל חובות משפטיות כלשהן על שותפותם. גם עדותה של הנאשמת נמצאה בלתי עקבית ובלתי מהימנה, בפרט בכל הנוגע להתנהלותה הכלכלית עם חשבונותיו של המנוח ותגובתה הרגשית למותו. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הנתבע לא עמד בדרישות החוק להוכחת ידועים בציבור. נטל ההוכחה הוטל על הנתבעת, וחוסר יכולתה להביא ראיות משכנעות הביא לדחיית התנגדותה לצו הירושה. השופט הורה על צו ירושה לטובת התובעים ופסק להם הוצאות בסך 50,000 ₪ מהנתבעת.