בר"ש 7819-02-13

תקציר

פסק הדין מבטל צו סגירה שהוציא ראש העיר נגד עסק להשכרת חדרים. ראש העיר הורה על סגירה לפי חוק רישוי עסקים, בטענה שלעסק אין את הרישיון הנדרש. המבקשת טענה כי העסק שלה אינו רשום בעסקים הטעונים רישיון וכי הצו פוגע בזכויותיה הקנייניות והעיסוקיות. המשיב הדגיש מנגד, כי המבקש הגיש בעבר בקשה לרישיון, וכי הנכס שימש למגורים, דבר שאינו חוקי בהתחשב בייעוד הקרקע לשימוש תעשייתי. השופט פסק לטובת המבקש, וקבע כי העסק להשכרת חדרים אינו טעון רישיון שכן הוא אינו תואם את התיאורים בצו רישוי עסקים. השופטת פירשה את סעיפי הצו הרלוונטיים והגיעה למסקנה כי העסק נופל תחת סעיף 7.1(ד), החל על השכרת חדרים עם שירותים נלווים, מצב שאינו חל על המבקש. עוד הזכיר השופט כי יש להגביל את סמכויותיו של ראש העיר למקרים שבהם נדרשת פעולה מיידית בשל סיכון הציבור, מה שלא היה המקרה כאן. כמו כן, הדגישה השופטת כי חוק התכנון והבנייה מעניק כלים טובים יותר להתמודדות עם טענות המשיב בדבר שימוש בלתי חוקי בנכס. גם אם העסק טעון רישוי, השופט קבע כי עדיין יש לבטל את צו הסגירה בשל היעדר סיכון מיידי וזמינותם של כלים אחרים לטיפול בבעיות. בנוסף, ציין השופט כי היה מקום לקיים למבקש שימוע בטרם מתן הצו, כמתחייב מעקרונות המשפט המנהלי, אם כי לא היה זה גורם מכריע בפסק הדין. לבסוף, השופט הורה על ביטול צו הסגירה, ללא פסיקת הוצאות למי מהצדדים, והורה למזכירות להודיע לבאי כוח הצדדים על ההחלטה.