עת"מ 54360-01-23

תקציר

בהחלטה בעניינו של העותר, קבע בית המשפט כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל מספר הפרות משמעותיות. בתחילה נקבע כי העותרת בנתה מבנה מבלי לקבל את היתרי הבנייה הנדרשים, והמשיכה בפיתוח למרות שקיבלה הן הפסקת עבודה והן צו הריסה. יתר על כן, גם לאחר הריסת המבנה בנה אותו העותר מחדש, תוך התעלמות בוטה מהוראות החוק. מעשיו של העותר העידו על חוסר עמידה בסעיף 34(1) לחוק התכנון הירדני, המחייב קבלת היתר בניה לפני כל בנייה. די היה בהתעלמות כזו מהליכים משפטיים כדי לדחות את העתירה בשל התנהגותו הפסולה של העותר והצדקה עצמית לבנייה בלתי חוקית. בנוסף, העתירה נדחתה לגופה, שכן לא ניתנו עילות מהותיות המצדיקות התערבות שיפוטית בענייני תכנון, שבדרך כלל מכובדים אלא אם כן מוכחות טעויות מנהליות משמעותיות. נמצא כי העותר מחזיק בבעלות חלקית בלבד על הקרקע וללא הסכמת כל בעלי העניין, בניגוד לתקנות התכנון. יתר על כן, הבנייה נעשתה הרחק מכל שטח בנייה מסודר, מה שמציג סוגיות תכנוניות ברורות. העתירה לא עמדה באמות המידה לבחינת היתר בדיעבד ולא סיפקה ראיות לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות או לאפליה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות המשיבים, תוך מתן צו ביניים המאפשר שהות בניהול ההריסה עד למועד עתידי שנקבע.