רע"א 6115/13

תקציר

במקרה הנוגע לפסק הבוררות הנוגע לסכסוך על חוזה בניה, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שאישר את פסק הבורר. הסוגיה התעוררה בשל משוא פנים לכאורה וניגוד עניינים של הבורר שי מרגולין, שהיו לו קשרים עסקיים קודמים עם הצדדים המעורבים. למרות שקשרים אלה נחשפו והוסכמו בהסכם הבוררות, ערער המבקש מאוחר יותר על פסק הבוררות, תוך שהוא מציין התקשרות שלא פורסמה שהייתה לבורר עם המשיב במהלך הליך הבוררות. בית המשפט המחוזי מצא כי הסכם הבוררות שנקבע, שבו הצדדים קיבלו על עצמם יחסים פוטנציאליים מתמשכים עם הבורר, אינו מצדיק את ביטול הפסק. בקשת הערעור הדגישה הפרות של נורמות של משוא פנים, דגלה בפרשנות רחבה יותר וטענה לחוסר הגינות פרוצדורלית. עם זאת, בית המשפט העליון שמרן על עמדה שמרנית האופיינית לשיקולי ערעור לפי דיני הבוררות, תוך שימת דגש על תנאי ההסכם המקורי ומודעות הצדדים לאגודות הבוררים. פסק הדין חיזק את הטענה כי יעילות הבוררות מסתמכת על הסכמה מדעת של הצדדים, וללא ראיות קונקרטיות למשוא פנים או לטעויות משפטיות מעבר לפסיקה הקיימת, פסק הבוררות עמד איתן. בית המשפט הדגיש את חשיבות הגילוי המוקדם והמליץ להרחיק בוררים מסכסוכים, אם כי הכרה במקרים חריגים עשויה לחייב התקשרויות כאלה. בסופו של דבר, בקשת הערעור נדחתה, והתחמקות מהוצאות טופלה בשל אורכה המופרז של הבקשה.