ת"א 55188-01-20

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב הסכם פשרה והסכם חכירה עוקב בנוגע לחלקת אדמה בכפר החקלאי האקולוגי כליל. התובע, הבעלים החוקי של החלקה, ביקש לפנות את הנתבע, מתנחל, מהקרקע. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את הסכמי הפשרה והחכירה בכך ששינתה את כיסוי החלקה, העבירה זכויות לצד שלישי והשתמשה בקרקע למגורים בניגוד לייעודה התכנוני. להלן עיקרי הממצאים: ראשית, לא חל כל שינוי בכיסוי החלקה מאז נכרת הסכם הפשרה, והתובעת לא הביאה כל ראיה משכנעת לתמיכה בטענתה. שנית, בעוד הנתבעת לא פינתה צד שלישי, מר גיא שמיר, מהחלקה, כנדרש בהסכם, מגוריו של מר שמיר במקרקעין היוו שימוש קיים שהותר על פי הסכמי הפשרה והחכירה. יתר על כן, הנתבע הורה למר שמיר לפנות את החלקה לאחר דרישת התובע, ובכך לקיים את התחייבויותיו. שלישית, טענת התובעת כי הנתבעת חרגה מהודעת הביטול בכך שבנתה סככות ואוהלים על החלקה נדחתה שכן בהודעה צוין הפרה אחרת. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת התובעת לטעות בכריתת ההסכם, וציין כי אילו הייתה לתובעת עילה לביטולו, הפעולה המתאימה הייתה תביעה לביטול פסק הדין ולא תביעה להפרת חוזה. לבסוף, עדויות העדים, שסתרו את ההסכמים הכתובים, לא נתמכו ולכן נדחו. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, והורה לתובע לשלם 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ודחה את התביעה במלואה.