ת"מ 202/06

תקציר

טענותיה המקדמיות של המועצה למחיקת התביעה או לדחייתה על הסף נדחות על הסף, שכן התביעה הוגשה במועד והדחייה המבוקשת נעדרת עילה משפטית. המכרז שמפרסמת המועצה נחשב לחוזה משפטי מחייב מרגע שנודע לתובעת על זכייתה, ומכאן עולה השאלה האם הייתה למועצה זכות לפרסם מכרז שני מבלי לבטל רשמית את הראשון. מאחר שהמכרז הראשון היה תקף ויצר חוזה, היה על המועצה לבחון מחדש את התנאים ולקבוע האם החוזה כלל שערוך של הסכומים או היווה הצעה חדשה, דבר שלא עשתה. טענת המועצה כי נאלצה לפרסם מכרז חדש אינה מוכחת, והיה עליה להודיע לתובעת על ביטול המכרז והחוזה הראשון בטרם תעשה כן. כמו כן, המועצה לא הביאה כל ראיה לכך שהתובעת הייתה מודעת למכרז השני ובחרה שלא להשתתף בו. לפיכך, התנהלות המועצה הייתה רשלנית ובניגוד לחוזה, דבר המזכה את התובע בפיצויים. עם זאת, חוסר תום הלב של התובעת ואי הפחתת נזקיה מצדיקים הפחתה משמעותית בסכום הפיצוי. נתון הבסיס לקביעת הפיצוי הוא מחיר התמורה שנקבע במכרז השני, שעומד על 433,496.98 ש"ח, ומאחר שהתובעת לא הוכיחה את גובה פיצויי הקיום, ייפסקו פיצויי הסתמכות בשיעור של 5% מסכום זה, בסך 25,345 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח כולל מע"מ.