ע"פ 6895/20
פסק-דין עליון
תקציר
אדם, המכונה המערער, הורשע בעבירות בנייה ולאחר מכן ניסה לפסול את השופט היושב בדין, המכונה המשיב, מלדון בעניינו. המערער טען כי המשיב הפגין חוסר משוא פנים והעדפה כלפי התביעה, וכי החלטתו ליתן ארכה לתביעה להגיש את סיכומיהם מעידה על כך שדעתו הייתה מוטה נגד המערער. לאחר תקופה ארוכה, שבמהלכה נמנע המערער מלהתייצב פעמים רבות לדיון, פסק המשיב בסופו של דבר כי יש לדחות את בקשת הפסילה. המערער ערער על החלטה זו, בטענה כי הנסיבות מצדיקות את פסילת המשיב. עם זאת, שופט הערעור אישר את החלטת המשיב. הם הסכימו כי המערער לא הוכיח חשש ממשי מפני משוא פנים וכי מרבית טענות המערער היו פרוצדורליות והיו צריכות להינתן באפיקים משפטיים אחרים, ובראשם הליך ערעור. זאת ועוד, השיהוי בהכרעה בבקשת הפסילה, שאירע בשל התנהלות המערער, לא הצדיק את פסילת המשיב. שופט הערעור הדגיש כי טענות המערער חסרות שחר, והערעור נדחה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 6895/20 יוסף זמיר נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה – מנשה, עליון (5.11.2020)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.