ת"א 1388/02

תקציר

עניינו של פסק דין זה בפסק דין הצהרתי לרישום מקרקעין על שם התובעים, שהם יורשיו של יחזקאל אברהם עזרא. התובעים הם אישה מבוגרת הסובלת מדמנציה, שהיא אלמנתו של עזרא, ושני בניהם. הנתבעים הם עמידר, חברה שניהלה מבנים על קרקע מוחכרת, ומינהל מקרקעי ישראל, הבעלים הרשום של הקרקע המדוברת. ליבת הוויכוח נסובה סביב הסכם שנחתם בין עזרא לעמידר בשנת 1962, במסגרתו רכש עזרא את הזכות בצריף על חלקת אדמה חכורה. בהסכם נקבע כי עמידר תאפשר את רישום זכויות החכירה של עזרא בתוך 36 חודשים. עם זאת, זה מעולם לא קרה. הנתבעים הגישו בקשה לדחיית התביעה, תוך הצגת שלוש טענות: היעדר עילת תביעה, התיישנות ואי זיהוי מספק של הקרקע. השופט הסכים עם הנתבעים בשני סעיפי היעדר עילת תביעה והתיישנות, ובחר שלא לעסוק בטענה השלישית בדבר זיהוי מקרקעין. השופט הדגיש כי עמידר אינו רשאי לטפל בנכס לאחר הריסתו וכי כל דיספוזיציה במקרקעין צריכה להיות מטופלת על ידי מינהל מקרקעי ישראל. יתר על כן, מאחר שעזרא לא חתם על הסכם חכירה עם המינהל, ליורשיו לא הייתה תביעה תקפה על הקרקע. באשר לתקופת ההתיישנות, קיבלה השופטת את טענת הנתבעים כי התביעה התיישנה. התביעה, שהוגשה ב-2006, הוגשה 44 שנים לאחר חתימת ההסכם, ועברה את המגבלה של 25 שנה לתביעות במקרקעין מוסדרים. טענות התובעים בדבר ספירת תקופת ההתיישנות מרגע שלילת זכויותיהם של הנתבעים, ומחלת נפשו של התובע, לא התקבלו. השופטת הדגישה כי עילת התביעה קמה בשנת 1965, עת היה צריך לחתום על הסכם החכירה, וכי מהתנהגות התובעים משתמע כי זנחו את התביעה. השופט הדגיש גם את הקשיים בשמירה על הראיות ובהצגת תמונה קוהרנטית לאחר שיהוי כה ממושך. משכך, נדחתה התביעה במלואה, וחויבו התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, בסך 24,000 ₪ בתוספת מע"מ, בתוספת ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.