סע"ש 6915-02-20

תקציר

התובעת, עובדת בגן ילדים, תבעה את מעסיקיה לפיצויים לפי חוקי עבודה שונים לאחר שפוטרה בעודה בהריון. המעסיקים לא חלקו על כך שהתובעת פוטרה ללא היתר או התראה והסכימו לשלם פיצויים בסך 110,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים. עם זאת, הצדדים חלקו האם התובעת זכאית לפיצוי נוסף לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בגין אפליה על רקע מין והריון, והאם יש להטיל על הנתבעים ביחד ולחוד אחריות לנזקים. בית הדין פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי היא אכן הופלתה בשל הריונה והיעדרויותיה המוצדקות, וכי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים, שלא הצליחו להוכיח כי הריונה של התובעת לא היווה גורם לפיטוריה. בנוסף, קבע בית הדין כי לא נשמרו זכויותיה של התובעת על פי החוק לעניין היעדר שימוע כדין טרם פיטוריה. הנתבעים חויבו לשלם לתובע פיצויים בסך 30,000 ₪ לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ו-12,000 ₪ בגין הליך הפיטורים שלא כדין. זאת ועוד, קיבל בית הדין את טענת התובעת כי העברת העסקתה מהנתבעת 1 לנתבעת 2 (עמותה) בסמוך לאחר שהודיעה על הריונה הייתה מהלך מלאכותי שנועד לשבש את רצף העסקתה. לפיכך, בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות והטיל על שני הנתבעים, ביחד ולחוד, אחריות לנזקים. הסכום הכולל שנפסק לתובעת כלל 110,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים, 30,000 ₪ לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, 12,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, ופיצויים שונים אחרים בגין הטבות כגון פדיון חופשות, דמי נסיעה ותשלומי תקופת הודעה מוקדמת, בסך כולל של 162,465 ₪. כמו כן חויבו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 20,000 ₪. בית הדין ציין כי פסק הדין ישותף עם הרשויות הרלוונטיות בשל קבלת תשלומי שכר במזומן כדי להימנע מניכויי מס והפרות של דיני העבודה.