ק"ג 33447-05-19

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בין תובעת לבין קרן פנסיה, בנוגע לטענת התובעת כי לא קיבלה הודעה מתאימה על סיום הכיסוי הביטוחי שלה בקרן. התובעת טענה כי לא קיבלה כל הודעה מהקרן המודיעה לה על ההשלכות של הפסקת תשלומים לקרן הפנסיה שלה עקב עזיבתה את מקום עבודתה. בינתיים, הקרן הנתבעת טענה כי שלחה לתובעת מכתב התראה, באמצעות דואר אלקטרוני, בו היא מודיעה לה על השינויים והאפשרויות העומדות בפניה. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים. היא דנה בהוראות החוקים והתקנות הרלוונטיים, הקובעות כי קרן פנסיה נדרשת להודיע לחבריה על כל שינוי בכיסוי הביטוחי. בית המשפט הכיר בכך שהקרן מחויבת לשלוח מכתב התראה לפחות 21 יום לפני ביצוע שינויים כלשהם. עם זאת, החובה היא לשלוח את המכתב בדואר רגיל ולא בדואר רשום, ולקרן אין חובה להבטיח את קבלת המכתב. השופטת התרשמה מהראיות שהוצגו על ידי הנתבעת, לרבות אישורי מערכת המחשב כי המכתב נשלח לכתובת הדוא"ל של התובעת, ומעדותה של גב' לביא, אשר הצהירה כי המכתבים שנשלחו בדוא"ל לא חזרו ללא מסירה. מנגד, התובעת לא הציגה כל ראיה שתתמוך בטענתה כי לא קיבלה כל הודעה. בית המשפט מצא את טענת הנתבעת משכנעת יותר וקבע כי הקרן מילאה את חובתה בכך ששלחה לתובע הודעה על שינוי הכיסוי הביטוחי ביום 31.12.16. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי התובעת בחרה לקבל הודעות באופן דיגיטלי ואינה יכולה כעת לטעון אחרת. השופט הגיע למסקנה כי הצדק הוא עם הנתבעת ומאחר שהתובעת לא הייתה פעילה בקרן בעת האירוע, היא לא הייתה זכאית לקבל קצבת נכות. לפיכך, התביעה נדחתה, ולתובע לא נפסק כל הוצאות. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.