בש"פ 125/03

תקציר

המערער הואשם בהחזקת קוקאין במשקל של כ-1,388 גרם והוחזק במעצר עד למשפטו. הסמים נמצאו ברכב שחנה במתחם משפחתו של המשיב, אשר על פי הדיווחים שימש כמאורת סמים. בית המשפט המחוזי מצא אמנם את טביעות אצבעותיו של המערער על הרכב ושקיות הסמים, אך לא שוכנע כי מדובר בראיות מספיקות למעצרו, במיוחד בהתחשב בסמים הנוספים שנתפסו לאחר מעצרו ובמעורבותם של אחיו בעבירות סמים. עם זאת, ראיות נסיבתיות נוספות, לרבות אבקת קוקאין על גופו של המערער, ערערו את טענתו בדבר צריכת סמים אישית. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי הראיות מציגות עילה לכאורה למעצר. המערער ערער על החלטה זו וטען לשחרורו מחוסר ראיות מספיקות, אך המדינה תמכה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. שופט בית המשפט העליון הסכים כי די במכלול הראיות כדי להצביע על מעורבותו של המערער בעבירה, אך הכיר בכך שמדובר בתיק נסיבתי והייחוס מורכב. במקום לאשר את המעצר, חיפש השופט חלופה, תוך הכרה במורכבות ייחוס הסמים שנתפסו למערער. הערעור התקבל על תנאי, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינת חלופות מעצר. השופט הדגיש כי אם לא תימצא חלופה הולמת, יישאר המערער במעצר, ועד אז יישאר במעצר. פסק דין זה נועד לאזן בין מורכבותן של הראיות לבין הצורך בסעד הולם.