ערר 82011-06-21

תקציר

הערר, שהוגש על ידי הוועדה המקומית, מתייחס לגובה היטל ההשבחה שנקבע על ידי שמאי מכריע לאחר אישור תכנית השבחה, אשר הגדילה משמעותית את זכויות הבנייה על חלקת קרקע בבעלות המשיב. סלע המחלוקת המרכזי היה היקף זכויות הבנייה במצב התכנוני הקודם – המשיב טען כי יש להתחשב במבנה הקיים במקרקעין בעת קביעת זכויות אלה, ואילו הוועדה המקומית טענה כי יש להתחשב רק בזכויות המוענקות בתכנית החלה, ללא מבנים קיימים. השמאי המכריע צידד במשיב. עם זאת, ועדת הערר קיבלה את ערר הוועדה המקומית וקבעה כי אין להתחשב בזכויות המבנה הקיים בזכויות המצב התכנוני הקודם. ראשית, ועדת הערר דחתה את ניסיונו של המשיב להציג ראיות וטיעונים חדשים בשלב הערעור, ולא מצאה הצדקה להצגה מאוחרת של ראיה זו, וכי יש לבחון את השומה המכרעת המקורית על סמך המידע שבפני השמאי המכריע. שנית, הוועדה קבעה כי לא ניתן להתחשב בזכויות המבנה הקיים במצב התכנוני הקודם, שכן אין כל הוכחה לכך שהמבנה הוקם כדין או שהוכשר לאחר מכן. כמו כן, ספירת זכויות הבנייה הקיימת תביא להפחתת היטל ההשבחה, המתגמלת בנייה בלתי חוקית. לפיכך פסקה ועדת הערר לטובת הוועדה המקומית והנחתה את השמאי המכריע לתקן את חישוב היטל ההשבחה בהתאם. המשיב חויב בהוצאות הוועדה המקומית, וההחלטה התקבלה ביום 07.06.2022.