ע"ר 26604-10-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו בפסק הדין: **ניתוח משפטי של פסק דין בע"ר 26604-10-25** **הקדמה:** פסק הדין עוסק בערעור שהוגש לבית המשפט העליון על החלטת רשמת בית המשפט, אשר דחתה השגה על החלטת מזכירות בית המשפט. מזכירות בית המשפט דחתה ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המערערים. הדיון המשפטי מתמקד בשאלה האם קיימת עילה להגיש ערעור על החלטה זו, ובפרט, האם ניתן להגיש ערעור על פסיקתא שניתנה בעקבות החלטה של בית המשפט העליון עצמו. **רקע עובדתי והליכים קודמים:** פסק הדין מדגיש כי מדובר בהליך משפטי נוסף במסגרת סכסוך חוזר ונשנה בין הצדדים, אשר גלש לבית משפט זה במספר הליכים קודמים. בית המשפט מפנה להחלטות שיפוטיות קודמות שניתנו בהליכים אלה, הכוללים: * רע"א 4584/24 (בוטיק – שימור מבנים בע"מ נ' מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ) מיום 10.2.2025. * בג"ץ 37213-04-25 (מ.ע.ג.ן – יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בית משפט העליון) מיום 14.7.2025. * דנג"ץ 74042-07-25 (מ.ע.ג.ן – יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בית משפט העליון) מיום 8.9.2025. העובדה שההליך הנוכחי הוא "אחד מיני רבים" מעידה על התנהלות דיונית חוזרת מצד המערערים, ובית המשפט בחר שלא לחזור על הרקע העובדתי המפורט בהחלטות הקודמות. **החלטת הרשמת ומזכירות בית המשפט:** הערעור הנוכחי הוגש על החלטת הרשמת מ' יהב, אשר דחתה השגה שהגישו המערערים. ההשגה נבעה מדחיית ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע על ידי מזכירות בית המשפט. **נימוקי בית המשפט העליון (כבוד השופט דוד מינץ):** בית המשפט העליון דחה את הערעור, תוך שהוא מאמץ באופן מלא את קביעות הרשמת. הנימוקים העיקריים לדחיית הערעור הם: 1. **אין ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי:** בית המשפט קובע כי הערעור הנוכחי אינו מהווה למעשה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. זאת, מכיוון שפסק הדין המחוזי הפך לחלוט (סופי ומוחלט) לאחר שערעור שהוגש עליו לבית המשפט העליון (ע"א 473/23) נדחה ביום 1.2.2024. המשמעות היא שההתייחסות לפסק הדין המחוזי כעומד לערעור אינה רלוונטית עוד. 2. **ערעור על החלטת בית המשפט העליון:** בית המשפט קובע כי המקרה הנוכחי עוסק בערעור על פסיקתא שניתנה בעקבות החלטה של בית המשפט העליון עצמו, אשר ניתנה במסגרת רע"א 4584/24 מיום 10.2.2025. 3. **היעדר אפשרות להגיש ערעור על החלטה כזו:** זוהי הליבה המשפטית של פסק הדין. בית המשפט קובע, בצדק, כי "לא קיימת בדין אפשרות להגיש הליך ערעורי על החלטה כגון דא". נימוק זה מתבסס על: * **סעיף 17 לחוק-יסוד: השפיטה:** הוראה זו קובעת את סמכותו של בית המשפט העליון. למרות שהסעיף אינו מפורט כאן, ההקשר מרמז על מגבלות או דרישות פרוצדורליות הקשורות להגשת ערעורים או הליכים לבית המשפט העליון, וכי הגשת ערעור על פסיקתא הנובעת מהחלטה פנימית של בית המשפט העליון אינה נכללת בסמכות זו. * **פסיקה קודמת (בש"א 3830/18 פלוני נ' הסנגוריה הציבורית):** בית המשפט מפנה להלכה פסוקה המגבילה אפשרויות ערעור במקרים מסוימים. * **השוו (א"ת 16481-04-25 מדינת ישראל נ' פלוני):** הפניה להליך אחר, תוך התייחסות לפסקה 13, מחזקת את הקביעה כי ישנם מקרים שבהם אין זכות ערעור על החלטות מסוימות, במיוחד כאשר מדובר בהחלטות הנוגעות להתנהלות הדיונית בבית המשפט עצמו. 4. **אי-פגימה בהחלטת הרשמת:** לאור האמור, בית המשפט קובע כי לא נפל כל פגם בהחלטת הרשמת לדחות את השגת המערערים על החלטת המזכירות. אם אין אפשרות חוקית להגיש את הערעור מלכתחילה, הרי שדחיית ההליך על ידי המזכירות והרשמת היא החלטה נכונה מבחינה משפטית. **החידוש המשפטי/העיקרון המשפטי המרכזי:** העיקרון המשפטי המרכזי והחידוש הדיוני בפסק דין זה טמון בהדגשת **ההבחנה בין ערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר לבין ניסיון לערער על החלטה פנימית או פסיקתא הנובעת מהחלטה של בית המשפט העליון עצמו**. פסק הדין מבהיר באופן חד משמעי כי לא כל החלטה ניתנת לערעור, ובמיוחד כאשר מדובר בהחלטות הנוגעות לסדרי הדין או לפרשנותם בתוך בית המשפט העליון, ואשר אין להן מעמד של פסק דין סופי של ערכאה קודמת. הדחייה החוזרת של הליכים על ידי המערערים, אשר אינם עולים בקנה אחד עם כללי הפרוצדורה המשפטית, מובילה לדחייה של הערעור על החלטת הרשמת. **סוף דבר:** בית המשפט העליון דחה את הערעור, תוך שהוא קובע כי לא קיימת עילה משפטית להגשת הליך ערעורי על פסיקתא שניתנה בהחלטת בית המשפט העליון עצמו, במיוחד כאשר פסק הדין המחוזי שעל בסיסו ניתנה ההחלטה הפך לחלוט.