תת"ע 10027/09

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה בו הואשם הנאשם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול וסירוב למסור דגימת נשיפה. שאלת המפתח הייתה האם בריחתו של הנאשם מהמשטרה יכולה להיחשב כסירוב על פי החוק. השופט קבע שכן. השופט קיבל את טענת התביעה כי הנאשם ידע שהוא מעוכב למבחן נהיגה בשכרות אך נמלט בכל זאת בניסיון לשבש את הצדק. השופט ציין כי טענת הנאשם כי נמלט רק לזמן קצר לצורך שיחת טלפון אינה אמינה, מה גם שלא הזכיר זאת במהלך החקירה. עוד קבע השופט כי הנאשם נעדר למעלה משעה ודחה את טענת ההגנה כי חזר תוך עשר דקות. יתר על כן, השופט הדגיש כי התנהגות מתחמקת, כמו בריחתו של הנאשם, נועדה בבירור לשבש את מבחן הנהיגה בשכרות ומהווה סירוב על פי החוק. כמו כן, נמצאו ראיות נוספות לשכרותו של הנאשם, לרבות בדיקת נשיפה ותצפיות על התנהגותו על ידי שוטרים. לבסוף ציינה השופטת כי התנהגותו של הנאשם אינה מקובלת ולא ניתן להתיר אותה. הנאשם הורשע בנהיגה בשכרות ובעבירות נלוות נוספות.