ע"מ 64222-02-23

תקציר

המערערים קיבלו מענקי קורונה מכוח החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים, אך התברר כי הם אינם זכאים למענקים אלה. המערערת החזירה שלושה מתוך חמשת המענקים אך התנגדה להחלטת המנהל לגבי שני המענקים הנותרים: מענק הפעימה הראשונה והמענק הנוסף. המערערת טענה כי ההחלטה בהשגה לא התקבלה במועד, המנהל לא שלח את הדרישה להחזר המענקים בדואר רשום, ולמנהל לא הייתה סמכות לדרוש את החזרת המענק הנוסף לאחר פקיעת הוראת השעה. יתר על כן, המערערת סברה כי יש לפטור אותם מהחזרת המענקים ומתשלום הפרשי הצמדה, שכן אופי המענקים היה חברתי, והמנהל ויתר על התמורה עבור חלק ממקבלי המענקים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המנהל בכל הסעיפים. נמצא כי החלטת המנהל התקבלה במועד, ואין צורך בשימוע משום שהמערערת לא ביקשה זאת. אף שהדרישה הייתה צריכה להישלח בדואר רשום, אין בכך כדי לפסול את הבקשה, וסמכותו של המנהל לדרוש את החזרת מענק הפעימה הראשונה נותרה בעינה גם לאחר פקיעת הצו הזמני. בית המשפט אף הסכים עם עמדת המנהל כי זכותו לדרוש את החזרת המענק הנוסף וכי המערערת לא הציגה כל הצדקה לאי החזרת המענקים או הפרשי ההצמדה. לפיכך, הערעור נדחה, וכל צד היה אחראי להוצאותיו.