עמ"נ 61432-05-22

תקציר

במקרה דנן, הוטל על בית המשפט לקבוע האם ניתן לפטור את המערערת מהיטל השבחה בגין קומה נוספת שנבנתה מכוח תכנית מפורטת, שכן לא כל זכויות הבנייה מכוח תמ"א 38 נוצלו מלכתחילה בשל מגבלות תכנוניות. המערערת טענה לפטור המבוסס על זכויות בלתי מנוצלות מתמ"א 38, והציעה כי ניתן יהיה להעבירן לקומה החדשה. עם זאת, בית המשפט צידד במשיב, תוך שהוא מפנה לסעיף 19(ב)(10) לחוק התכנון והבניה, המגביל באופן ספציפי פטור מהיטל לשיפורים הנובעים ישירות מתמ"א 38. בית המשפט הדגיש כי תוספת הקומה מותרת על פי תב"ע ולא לפי תמ"א 38, ובכך פסל אותה מהפטור. עוד הבהיר בית המשפט כי הזכויות לפי תמ"א 38 הן מותנות, ומחייבות פטור מהיתר ספציפי, וציין כי התכנית המפורטת מאפשרת להתאים הוראות ייחודיות לתנאים המקומיים מבלי להעניק אוטומטית זכויות לתמ"א 38. ההחלטה גם דחתה את הטענה כי ללא היכולת להעביר זכויות יאבדו התמריצים הכלכליים ליזמים, וטענה כי הוכחת עמדה כזו תזדקק לראיות משמעותיות, דבר שלא היה קיים במקרה זה. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי כוונת המחוקק הייתה לעודד חיזוק מפני רעידות אדמה, ולא התחדשות עירונית מעבר להיקפה הספציפי של תמ"א 38, תוך שמירה על שלמות המסגרת החוקית הקיימת. לפיכך נדחה הערעור, תוך פסיקת הוצאות למשיב.