בר"ע 38337-10-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מקרה בו ערער המבקש על פסק דין בעניין סיווג פגיעה בשריר, ובפרט קרע בעובי מלא של הגיד העל-ספינטוס, לפי התוספת לתקנות. המבקש טען כי יש לראות בכך פגיעה חמורה בשריר, המצדיקה פיצוי לפי חוק הנכות. עם זאת, ההחלטה אישרה את קביעת בית הדין האזורי כי יש להעריך את חומרת הפגיעה בשריר על סמך יכולת תפקודית ולא רק תוצאות הדמיה. תקדים בית המשפט העליון מדגיש כי הכרה בנכות לפי חוק הנכות מחייבת הגבלה תפקודית אלא אם נאמר במפורש אחרת. לוועדה הייתה סמכות לערוך בדיקה תפקודית והיא ביססה את ממצאיה על התיק הרפואי של הפונה ועל בדיקות פיזיולוגיות נוספות, והגיעה למסקנה כי אין פגיעה תפקודית משמעותית המצדיקה שיעור נכות גבוה יותר לאחת מהכתפיים. בית המשפט מצא את נימוקי הוועדה מספקים, וציין כי בחרה בסעיף הליקוי לטובת המבקש. המבקש לא הביא ראיות רפואיות הסותרות את הערכת הוועדה לגבי תנועת הכתף או מצביעות על נזק חמור עקב הקרע בגיד. כתוצאה מכך, פסק הדין דחה את הבקשה, חייב את המבקש לכסות את הוצאות ההתדיינות המשפטית, תוך הדגשת יכולתו המוגבלת של בית המשפט להתעמק בקביעות רפואיות, ואישר מחדש את תפקידה המיוחד של הוועדה בהערכת ליקויים תפקודיים.