ת"פ 40243/06

תקציר

השופט הרשיע את הנאשם בדקירת המתלוננת לאחר ששקל היטב את הראיות והעדויות שהוצגו בבית המשפט. השופט העדיף את גרסת המתלונן לאירועים על פני גרסת הנאשם, ומצא את גרסתה של המתלוננת אמינה ואמינה. די היה בעדותו של המתלונן, יחד עם זיהויו את הנאשם כתוקף, כדי לשכנע את השופט מעבר לכל ספק סביר באשמתו של הנאשם. השופט הכיר בליקויים מסוימים בחקירה, ובהם אי חקירת שני עדים פוטנציאליים, דני ומנור, והתנהלות מסדר צילום בהיעדרו של עורך דינו של הנאשם. עם זאת, ליקויים חקירתיים אלה לא נחשבו חמורים דיים כדי לסכל את ההרשעה, שכן השופט הסתפק במהימנות עדותו של המתלונן ובזיהויו המהימן של הנאשם. זאת ועוד, השופט מצא את גרסת הנאשם לאירועים, שהוצגה לראשונה בבית המשפט, כשקרית ובלתי מבוססת. גם עדויות האליבי של עדי הנאשם נחשבו בלתי אמינות ותפוסות. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי אשמתו של הנאשם באירוע הדקירה, כמו גם החזקת סכין שלא כדין, התבססה מעבר לספק סביר, מה שהוביל להרשעתו בעבירות הנזכרות בכתב האישום. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים, ומועד מתן פסק הדין היה י"ד בסיוון תשס"ז (31.5.07).