עע"מ 7061/12

תקציר

הערעור התמקד בשאלה האם בית המשפט המחוזי דחה נכונה את עתירת המערער מחמת שיהוי, עיקרון משפטי של שיהוי. המערערת ביקשה לבטל הצהרה משנת 1968 המסווגת את המקרקעין שרכשה לאחרונה כ"חקלאיים". החלטה זו נשענה על שלושה גורמים: שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי וכל פגיעה אפשרית בשלטון החוק. מבחינה סובייקטיבית, המערערת עיכבה את הגשת העתירה עד לשנת 2009, למעלה מעשור לאחר רכישת הקרקע בשנת 1998, דבר המצביע על ויתור משתמע על זכותה לערער. מבחינה אובייקטיבית, העיכוב שלה הביא לשינויים מהותיים כמו אישור הייעוד החקלאי של הקרקע ב-2003, אותו ידעה בעת רכישתם, ובכך הגביר את המורכבות והעלויות של שינוי תוכניות מחוזיות. לעניין שלטון החוק, לא צוינה פגיעה משמעותית באינטרס הציבורי. בית המשפט הגיע למסקנה, בהסכמת השופט סולברג, אך השופט עמית הביע צער, כי חל שיהוי קיצוני ודחה את הערעור, תוך שהוא ממליץ על הוצאות משפט נגד המערער. עמית הדגיש את הקשיים המעשיים בשל הקמת אזור תעשייה כחוק באזור חקלאי, המשפיעים על הפעילות העסקית והיתרי הבנייה. השופטים קראו לרשויות לטפל בדחיפות באנומליה התכנונית הנובעת מכך.