בר"ע 39090-09-11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בערעור על החלטת נציב שירות המדינה להשעות מורה המועסק במשרד החינוך עד לנקיטת הליכים משמעתיים נגדו. המורה הואשם בזיוף ובהונאה ופוטר לאחר מכן ללא שימוע. התיק הגיע לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, שפסק לטובת המורה, וקבע כי הפיטורים אינם חוקיים ויש לבטלם. בית המשפט הסכים גם עם פסק הדין בהסכמת הצדדים, שקבע כי אם יוגש כתב אישום נגד המורה, עבודתו תופסק לאלתר. עוד נקבע כי אם ההליך יסתיים ללא הרשעה, יוחזר המורה. מאוחר יותר הוגש כתב אישום נגד המורה והוא הודה באשמה בכתב האישום המתוקן. נציב שירות המדינה החליט אז להשעותו עד תום ההליך הפלילי והמשמעתי. המורה ערער על החלטה זו בבית הדין האזורי לעבודה, שהורה לו לחזור לעבודה עד תום שנת הלימודים. בעקבות פסק דין של אי הרשעה בתיק הפלילי, הושעה המורה שוב עד לתוצאות ההליך המשמעתי. המורה ערער על החלטה זו, וביקש צו מניעה זמני לביטול ההשעיה ולהחזירו לתפקידו בשכר מלא עד להכרעה בתביעה העיקרית. בית הדין האזורי פסק נגד המורה וקבע כי החלטת הנציב הייתה חוקית ומידתית, וכי מאזן הנוחות אינו מצדיק את ביטול ההשעיה. בית הדין נימק את החלטתו בכך שהמורה לא הודיע לנציב על כתב האישום נגדו וכי פסק הדין הקודם אפשר לנציב לנקוט צעדים משמעתיים. כמו כן, נקבע כי ההליכים המשמעתיים יהיו קצרים וניתן יהיה לצמצם את הפסדי השכר. לאחר מכן עתרה המורה לבית המשפט העליון לקבלת סעד, שנדחתה, ובכך חיזקה את החלטת בית הדין האזורי. בית המשפט העליון הסכים כי החלטת בית המשפט המחוזי מנומקת היטב ומבוססת על הראיות שהוצגו וכי מדובר במקרה נדיר שבו יש לבטל את שיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי. עוד הדגיש בית המשפט העליון כי דחיית הסעד לא פגעה ביכולתו של בית הדין האזורי להיעתר לבקשות עתידיות וכי אופי ההחלטה הוא זמני. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ובקשת המורה להשבה נדחתה.