רע"א 8232/20

תקציר

בית המשפט החליט שלא להתערב בפסיקה קודמת לפיה סכום כסף עתק, בסך 150 מיליון שקל, ישולם על ידי המבקש (בעל מניות מיעוט במיזם) למשיב (בעלי מניות הרוב במיזם). סכום זה נובע מהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים. המבקש ביקש עיכוב ביצוע פסק דין זה, בטענה שהוא נחתם בכפייה, ולפיכך ביקש לערער על פסק הדין שדחה את בקשתו לסעד זמני, ומנע מהמשיב לנקוט נגדו בהליכי גבייה עד להכרעה בדבר ניסיונו לבטל את פסק הדין. בית המשפט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור ללא תגובת המשיב, שכן לא מצא עילה להתערב בהחלטת השופט הקודם. המבקש לא הציג סיכוי טוב דיו לקבל את תביעתו, ואף לא הראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בית המשפט הדגיש כי פסקי דין מבוצעים בדרך כלל באופן מיידי, ומקרה זה, אף שהוא חריג, אינו מצדיק עיכוב ביצוע. טענותיו וראיותיו של המבקש לא הספיקו כדי להצדיק את ביטול פסק הדין, מה גם שהוא התבסס על הסכם מאוחר, והמבקש היה מיוצג על ידי עורך דין. זאת ועוד, מניעת פתיחת הליכי חדלות פירעון של המשיב כנגד המבקש תגרום למשיב ולמשקיעים פגיעה משמעותית ביכולתם להשיב את הכספים, במיוחד אם יתברר כי מדובר בתרמית, כנטען. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי החלטה זו אינה מעידה בשום אופן כיצד תוכרע התביעה העיקרית.