בש"פ 2998/14

תקציר

פסק הדין של בית המשפט הוא תוצאה של בחינה מעמיקה של הראיות שהוצגו בהליך בן שלושה שלבים. השלב הראשון בוחן את קיומן של ראיות לכאורה, והשלב השני בוחן את עילות המעצר. אם מתקיימים שני שלבים ראשונים אלה, עובר בית המשפט לשלב השלישי, הבוחן האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעים שפגיעתם בנאשם פחותה, כמפורט בסעיף 21(ב)(2) לחוק סדר הדין הפלילי. חוזקן של הראיות קשור קשר הדוק לחומרת ההגבלות על חירותו של הנאשם, כאשר ראיות חזקות יותר תומכות במעצר מחמיר יותר. במקרה דנן, טענות המערער בדבר הערכת עוצמת הראיות לא היו משכנעות. הראיות שהציג המשיב, לרבות גרסאות העדים, מסדרי הזיהוי ונסיבות נוספות, הצביעו בבירור על מעורבותו של המערער באירועים המתוארים בכתב האישום. זאת ועוד, בית משפט קמא התייחס ודחה טענות בדבר אפליה בהליך הגשת כתב האישום כלפי מעורבים אחרים, תוך שהוא מקבל את הסבריו של המשיב. גם אם היה המערער מצליח להצביע על פגמים קלים בראיות, עדיין עילות המעצר המשכנעות היו גוברות עליהם, ולפיכך חלופת מעצר אינה ראויה. לפיכך, הערעור נדחה, וצו המעצר הקיים יישמר.