בש"א 2615/04

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. באשר לתביעה ליתרת החוב בגין מלגזה ומכשיר דחיפה-משיכה, טוענת התובעת (המשיבה) כי הוסכם על שני הצדדים כי התשלום יבוצע לפי שער החליפין הגבוה יותר בין השער בעת ההזמנה לבין השער במועד התשלום בפועל. מנגד, טוענת הנתבעת (המבקשת) כי ההזמנות שקיבלה מהתובעת הן היחידות המחייבות אותה וכי היא שילמה את כל הסכומים המגיעים לה. לגבי עסקת המלגזה מצא בית המשפט כי הגנתו של המבקש אינה איתנה. מנהל הרכש של המבקש הודה כי לא נשלח מכתב בנוגע לתשלום הפרשי השערים, והראיות הראו כי עסקאות קודמות התנהלו באופן שונה ממה שטען המבקש. בית המשפט מוצא כי סביר יותר להניח שגרסתו של המשיב לאירועים נכונה וכי על המבקש לשלם את היתרה בהתאם לטענת המשיב. לגבי עסקת הדחיפה-משיכה, קיימת עמימות מסוימת במסמכים שהוצגו בפני בית המשפט. בעוד שבהצעת המשיב צוין כי התשלום יהיה צמוד לשער ביום התשלום, הודעת המבקש לא ציינה זאת, ובחשבונית צוין רק כי השער יהיה צמוד לשער האירו. בהינתן פער זה, סבור בית המשפט כי ראוי להמשיך ולדון בתביעת המבקש, במיוחד כאשר מנהל הרכש של המבקש הגיע להסכמה עם המשיב בעניין זה. משכך, נעתר בית המשפט לבקשת המבקשת לחופשה לצורך התגוננות מתביעת מכשיר הדחיפה-משיכה, ובלבד שתשלם לקופת בית המשפט 12,858 ₪, הפרש המחיר המחושב, בתוך 60 יום. אם התשלום בוצע, בית המשפט יפתח תיק תביעה להליך רגיל ויקבע מועד לדיון קדם משפט. במקרה שלא יבוצע התשלום, תהיה המשיבה זכאית לפסק דין לטובתם, והמבקשת לא תהיה רשאית להתגונן. בנוסף, בית המשפט מורה כי הוצאות הבקשה, בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, ישולמו בהתאם לתוצאת התיק העיקרי. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ונחתם ביום 01/08/2005.