סע"ש 138-10-19

תקציר

בית הדין פסק לטובת התובעת בסכסוך על זכויות עובדים. התובע, תושב יריחו, עבד אצל הנתבעת באתר תיירות בחוף ים המלח ותבע זכויות שונות על פי הדין הישראלי, לרבות הפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים, הפרשי פנסיה, דמי חגים, הבראה ופיצויים בגין אי יידוע העובד. הנאשם טען כי יש להחיל את החוק הירדני. בית הדין קבע כי הדין הישראלי חל, שכן מרבית הזיקות לחוזה העבודה הצביעו על הדין הישראלי. תביעתה של התובעת לאי מסירת הודעה נדחתה מאחר שכבר קיבלה הודעה. בית הדין גם דחה את רישומי שעות העבודה של התובעת כבלתי אותנטיים, ובמקום זאת קיבל את רישומי הנתבעת. על פי רישומים אותנטיים אלה, חישב בית הדין את זכאויות התובע, לרבות הפרשי שכר מינימום, גמול שעות נוספות, דמי חגים, דמי הבראה והפרשות לפנסיה. נמצא כי התובעת התפטרה מבלי שנתנה לנתבעת הזדמנות לתקן את המצב, ולכן היא לא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים מלאים אלא רק לסכומים שהיו צריכים להפריש עבורה. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 31,761.29 ₪, כולל ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה, בתוך 30 יום. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפט שלהם, כאשר הנתבע שילם לתובע הוצאות חלקיות בסך 2,000 ₪. פסק הדין נשלח לשני הצדדים, עם אפשרות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.