ע"נ 58348-09-19

תקציר

המערערת, הסובלת מטרשת נפוצה, פנתה לבית המשפט בבקשה להכיר במחלתה כקשורה לשירות, על מנת לקבל הטבות מהמשיב. המערערת טענה כי מחלתה נגרמה כתוצאה מלחץ פיזי ונפשי במהלך שירותה הצבאי, וכן מחיסון הכלבת שקיבלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. פסק הדין פירט כי אין הסכמה רפואית מבוססת הקושרת לחץ פיזי או נפשי להתפרצות טרשת נפוצה. בעוד שהמומחה מטעם המערערת הציג כמה מחקרים שהצביעו על קשר פוטנציאלי, הם לא היו חד משמעיים וגברו על טקסטים רפואיים אחרים ומחקרים שלא תמכו בקשר כזה. יתר על כן, המומחה מטעם המערערת עצמו הודה בחקירתו הנגדית כי אינו יכול לאשר כי רמות הלחץ שלה במהלך השירות גרמו למחלתה. המומחה גם סתר את טענותיו הראשוניות לגבי החיסון נגד כלבת, וקבע כי אינו יכול לטעון שמחלתה היא תוצאה ישירה של החיסון. בית המשפט בחן גם את הנסיבות העובדתיות סביב שירותה של המערערת ומצא כי היא לא חוותה אירועים חריגים או קיצוניים של לחץ. תחושות האכזבה והתסכול שלה עקב העברתה משירות קרבי היו סובייקטיביות ולא היוו גורמי לחץ אובייקטיביים. ככלל, עניינה של המערערת לא עמד באמות המידה המשפטיות לביסוס קשר סיבתי בין מחלתה לבין שירותה הצבאי. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער חויב לכסות את הוצאותיו המתונות של המשיב, בסך 5,000 ₪, בתוספת ריבית. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.