ת"א 69426-10-21

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב הסכם שיתוף הקשור למקרקעין, בפרט בנוגע לניהול ושימוש במקרקעין בבעלות משותפת. על פי סעיף 29 לחוק המקרקעין, הסכם כזה ניתן לרשום, ולאחר רישומו, הוא חל הן על השותפים הנוכחיים והן על השותפים העתידיים. בעוד רישום אינו חובה, זה מועיל כפי שהוא קובע זכויות קנייניות. במקרה זה ביקשו התובעים לפרק את השותפות וטענו כי הסכם השיתוף הלא רשום אינו מחייב צדדים שלישיים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסכם לא רשום תקף בין הצדדים עצמם ויכול לחול גם על צדדים שלישיים בנסיבות מסוימות, כגון מודעות לקיומו של ההסכם טרם רכישת הזכויות במקרקעין. עוד הדגיש בית המשפט כי היעדר הרישום אינו שולל את הזכות לדרוש זאת, וכוונת הצדדים במקרה זה הייתה ליצור חובות מחייבות. כמו כן, בית המשפט קבע כי ניתן לבטל הסכם שיתוף רק בהסכמת שני הצדדים או בהליכים משפטיים. התובעים לא הביאו ראיות לביטול כלשהו, וסיכום הרישום ברשות מקרקעי ישראל לא ביטל את קיומו של ההסכם. בית המשפט הגיע למסקנה כי הסכם השיתוף עודנו תקף ומחייב את התובעים ומחליפיהם, ובכך התיר את השיתוף בעין תוך ציון קיומו של ההסכם. עוד קבע בית המשפט כי כל ביטול של מגבלות הבנייה בהסכם יחייב בחינה נוספת של ההשפעה על השותפים והצורך הפוטנציאלי בתשלומי איזון. לבסוף קבע בית המשפט דיון קדם משפט כדי לדון בפירוק השותפות ולקבוע את הצעדים הבאים. פסק דין זה מבטיח את תוקפם ואכיפתם של הסכמי שיתוף, ומקדם בהירות וביטחון בבעלות וניהול הקרקע.