עב"ל 58804-03-23

תקציר

בית הדין האזורי בבאר שבע דחה תביעת עובד בגין פגיעה בעבודה לאחר שנפגע בעת חיתוך עצים לצורך תחביב פרטי, באמצעות כלי עבודה השייך למעסיקו. העובדת טענה כי הפגיעה אירעה בשעות העבודה, בידיעתו ובהסכמתו של המעסיק, ולכן יש להכיר בה כפגיעה בעבודה. עם זאת, בית הדין מצא כי העובד לא הוכיח כי התאונה קשורה לעבודה. היא התרחשה מחוץ לשעות העבודה הרגילות, כללה כלי שהותאם על ידי העובד, וחסרה ציוד מגן. בנוסף, לא נקבעו ידיעתו והסכמתו של המעסיק לתחביבו הפרטי של העובד. העובד ערער, תוך שהוא מצטט מקרה קודם (בן לולו) בו נפגע עובד בעת ביצוע עבודה פרטית בשעות העבודה ובהסכמת המעסיק. עם זאת, בית הדין לערעורים הבחין בין מקרה זה לבין בן לולו, וציין כי פעילותו של העובד במקרה הנוכחי נעדרת קשר סביר לעבודתו. זה לא היה חלק מהעבודה הרגילה ולא בוצע בשעות העבודה הרגילות. בית הדין הדגיש כי עצם התרחשות התאונה במקום העבודה אינה מהווה פגיעה בעבודה, ומעשיו של העובד היו בלתי סבירים ואינם קשורים לעבודתו. כמו כן, שינוי הכלי על ידי העובד והסרת מאפייני הבטיחות היוו סיכון מיותר, שניתק כל קשר לעבודה. בית הדין דחה את הטענה כי הפגיעה אירעה בשל כלי העבודה של המעסיק, והדגיש כי מעשיו של העובד הם האחראים העיקריים. לבסוף, מבחן ה"אבל-עבור", המצביע על כך שהפגיעה קשורה לעבודה אלמלא התרחשה אלמלא העבודה, לא היה ישים במקרה זה, שכן יש לבחון אותו דרך עדשות נורמטיביות. לפיכך, הערעור נדחה, תוך חיזוק העיקרון לפיו לנפגעי עבודה חייב להיות קשר סביר לעבודה.