ב"ל 28670-01-23

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בתביעת תאונת עבודה. בית המשפט קבע כי הוועדה היא גוף מעין שיפוטי ועליה לנמק את החלטותיה בצורה ברורה וללא עמימות. במקרה דנן, החלטת הוועדה נשוא הערר בחנה כראוי את סוגיית הקשר הסיבתי בין נכותו של המערער לבין התאונה הנטענת. בית המשפט מצא כי קביעות קודמות הנוגעות לטענות המערערת אינן מקימות קשר סיבתי חד משמעי, ולפיכך הוועדה הייתה רשאית לבחון ולהכריע בסוגיה זו. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם קביעת הוועדה כי השינויים הניווניים של המערער בברכיו ובירכיו קדמו לתאונה ולא נבעו ממנה. החלטת הוועדה הייתה יסודית ומנומקת כראוי, ולפיכך דחה בית המשפט את הערעור בהדגישו כי לא נפלו טעויות משפטיות. פסק דין זה מחזק את סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים לבחון ולקבוע את הקשר הסיבתי במקרים כאלה. ההחלטה היא סופית ולא ניתן לערער עליה עוד, ולא ייפסקו הוצאות למי מהצדדים, כמקובל בהליכי זכויות ביטוח לאומי.