עב"ל 17346-05-11

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 31.1.2012 דחה בית הדין לערעורים את הערעור שעסק בטענה לפגיעה בעבודה המבוססת על מושג המיקרוטראומה. בית המשפט אישר את החלטת בית הדין האזורי, וקבע כי היא מבוססת הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי, ואינה רואה הצדקה להתערבות בערעור, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה. בית הדין הסביר כי על מנת שפגיעה בעבודה תוכר תחת מיקרוטראומה, חייבות להיות פגיעות זעירות מתנועות חוזרות ונשנות הגורמות במצטבר נזק הפוגע ביכולת העבודה. צוין כי תנועות צריכות להיות רק "זהות במהותן" ולא בהכרח קבועות, אלא תכופות לאורך זמן. בית המשפט ציטט מקרים קודמים, בהם "עניין השבח", שהבהיר כי מגוון תנועות בעבודה אינן מהוות מיקרוטראומה ללא תנועות חוזרות זהות. במקרה דנן, המערער, שעבד בעבודה הכרוכה במטלות גופניות שונות, לא הוכיח תנועות חוזרות ונשנות הגורמות למיקרוטראומה, כנדרש בפסיקה קודמת. עבודתו, אף שהייתה תובענית, כללה משימות מגוונות ללא תנועה חוזרת ונשנית עקבית המשפיעה על חלק גוף מסוים, כמו גבו או ברכו. עדויות וראיות לא תמכו ברצף של תנועות חוזרות ונשנות, אלא רק מאמצים פיזיים ותנוחת כריעה סטטית, שלא הספיקו כשלעצמם לתביעת מיקרוטראומה. בפסק הדין הודגש כי כל מקרה נבחן לגופו, תוך הסתמכות על כל הראיות הקיימות, ובכך שמר על מסקנתו של בית המשפט המחוזי מבלי להטיל הוצאות על מי מהצדדים.