רע"א 1779/20

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט בקשה להחלטת בית המשפט המחוזי שחייבה את התובעים להפקיד ערבות להוצאות הנתבע לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנה זו נועדה לאזן בין גישתו של התובע לערכאות לבין זכותו של הנתבע להתגונן מפני תביעות סרק. בית המשפט הדגיש כי דרישה כזו להפקיד ערבות היא חריגה ואין בה כדי לפגוע בזכות החוקתית לגישה לערכאות. שיקולים מרכזיים כוללים את מקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע, כמו גם את גופו של המקרה. במצב דברים זה, נקבע כי מצבם הכלכלי של התובעים וצדקתם אינם מצדיקים את דרישת הערבות. התובעים, רבים במספרם, נתפסו כבעלי יכולת כלכלית, תוך שלילת הסיכונים הנתפסים לאי תשלום עלויות פוטנציאליות. יתר על כן, בית המשפט המחוזי לא העריך כראוי את סיכויי התביעה ושגה בשימוש בגורמים שאינם משפטיים כמו מספר התובעים כבסיס לדרישת הערבות. משכך, התקבל הערעור, תוך ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, והמשיבים חויבו בהוצאות המבקשים בסך 3,000 ₪. פסק דין זה מדגיש את גישתו הזהירה של בית המשפט ביישום ערבויות להוצאות כדי להגן על הגישה לצדק.