ע"פ 4434/91

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין של בית המשפט העליון בערעור שהגישה המדינה על גזר דין שנגזר על אדם שדקר אדם אחר במהלך קטטה וגרם לו לחבלות קשות. המשיב טען כי קיימות נסיבות מקלות בשל הרקע לביצוע העבירה, ונסיבותיו השיקומיות והאישיות. בית המשפט העליון, ברוב דעות, דחה את הערעור ואישר את העונש המקורי של 18 חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי עבודות שירות והיתר על תנאי. דעת הרוב, שניתנה על ידי המשנה לנשיאה מ' אלון, הדגישה כי יש להתחשב בנסיבות פרטניות בגזר הדין וכי אכן קיימות נסיבות מיוחדות מאוד במקרה זה. אלה כללו את הרקע המשפחתי הבעייתי של המשיב, היעדר עבר פלילי משמעותי ושיקומו המתמשך, שהתאפיין בעבודה יציבה, נישואין וילד צעיר. בית המשפט הכיר בחומרת העבירה, אך לא מצא טעות בשיקול דעתה של הערכאה הנמוכה יותר לטובת שיקומו של המשיב. השופט ד' לוין, תוך שהוא מדגיש את חומרת העבירה ואת הצורך להרתיע את תרבות הסכינים, הסכים אף הוא עם החלטת הרוב שלא להתערב בעונש בשל הנסיבות הייחודיות. עם זאת, השופט י' מלץ חלק על כך, והדגיש את הצורך להטיל מאסר על מעשים כאלה. לדברי השופט מלץ, הנסיבות המקלות, אף שהן משמעותיות, לא גברו על חומרת העבירה, והיה צורך בעונש מאסר. בסופו של דבר, בית המשפט העליון, ברוב דעות, אישר את גזר הדין המקורי, דחה את ערעור המדינה והדגיש את חשיבותן של נסיבות אינדיבידואליות בגזר הדין.