פש"ר 930-03-14

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לסעד הצהרתי שהגיש המנהל המיוחד, אשר ביקש להצהיר כי נכסים מסוימים, אף שנרשמו תחת שמות שונים, הם בבעלות החייב. בית המשפט קבע כי הבקשה, בהיותה חלק מתיק פלילי, אינה הפורום המתאים לנהל סכסוך זה, וכי יש להגיש במקומה תביעה נפרדת. פסק הדין מתבסס על מורכבות הנסיבות העובדתיות הסובבות את המקרה, הכולל שלושה חוזים ו-15 נכסים, וכן על האפשרות לגרום לעיוות דין כלפי הצד השלישי. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש כי חדלות פירעון, במקרה זה, אינה הנושא העיקרי, והיה על המנהל המיוחד להגיש תביעה נפרדת, מה גם שנכסי המשיבים מצויים בסמכותו של בית הדין הרבני, המשמש גם כבית הדין להקדשות. עוד צוין בפסק הדין כי הבקשה אינה מבהירה כיצד מתכוון המנהל המיוחד להצדיק משפטית את בקשתו, וכי למשיבים טענות משלהם בדבר אובדן זכויות הדיירות המוגנת לכאורה של החייב, שהמנהל המיוחד חולק עליהן. ככלל, בית המשפט נעתר לבקשת המשיבים לדחות את הבקשה על הסף, ומורה למנהל המיוחד להגיש תביעה חדשה, במידת הצורך, לבית משפט מוסמך.