ע"א 33119-07-16

תקציר

הערעור מבקש לקבוע האם המשיב היה מעסיקו של המערער בעת תאונת העבודה בה נפגע המערער. בית משפט קמא מצא כי המערערת לא הוכיחה טענה זו. עם זאת, ערכאת הערעור ממליצה לקבל את הערעור, כפי שעולה ממסמכי בית המשפט, מהעדויות ומהראיות שהוגשו כי המשיב אכן העסיק את המערער. הראיות כוללות טפסים חתומים על ידי המשיבה ומנהלה המאשרים את תאריך ושעת תאונת העבודה, וכן תלושי שכר ודוחות שהוציא המשיב. הסבריו של המשיב למסמכים אלה אינם משכנעים וסותרים ראיות אחרות, לרבות עדותו של צד שלישי, מר כדורי, אשר התקשר עם המשיב בהסכם לביצוע עבודות שלד. זאת ועוד, מערכת היחסים בין המשיב לבין צד שלישי, מר הנוד, מצביעה על שותפות ביניהם, התואמת את עדותו של מר כדורי. ערכאת הערעור מוצאת כי המערערת הצליחה להעביר את נטל ההוכחה למשיב, אשר לא הביא ראיות משכנעות לכך שלא היה המעסיק. אשר על כן, בית הדין לערעורים מקבל את הערעור, מקבע את המשיב כמעסיק ומחזיר את התיק לבית המשפט קמא לקביעת אחריות לתאונה, לכל נכות רפואית ולנזקים. בנוסף, חויב המשיב לשלם למערער 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, ואילו המערערת תשלם למר כדורי 11,700 ₪ שכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי השופטים, ד"ר קובי ורדי, סגן השופט ישעיהו שנלר והשופטת עינת רביד.