רע"א 1502/20

תקציר

במקרה זה, ביקשה המבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שחייבה אותה לפנות דירה עד ליום 19.4.2020. הרקע נוגע להוריו של המבקש, שהחזיקו בדיירות מוגנת בדירה לפי חוק הגנת הדייר. לאחר פטירתם הגיש המשיב, בעל הבניין, בקשה לפינוי, בטענה כי למבקש אין זכות להמשיך בדיירות המוגנת. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת המבקשת, הכיר בה כדיירת מוגנת, וציין כי התגוררה בדירה ואין לה הסדרי מגורים בני קיימא אחרים. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו, וקבע כי למבקשת זכויות חוקיות בדירה אחרת בחולון, שלא הייתה מאוכלסת מאז מאסרו של בעלה, ובכך שלל את תביעתה לדיירות מוגנת. המבקשת טענה כי אין לה יכולת מעשית להתגורר בדירה בחולון, והדגישה את האפשרות של דרי רחוב כתוצאה מפסק הדין. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה בערכאת בית המשפט העליון, שכן התיק לא הציג שאלה משפטית משמעותית מעבר לצדדים הקרובים, וגם לא עיוות דין. בית המשפט ציין כי המבקשת יכולה לנצל את זכויותיה בנכס חולון כדי להבטיח דיור חלופי. בנוסף, בהתחשב בקשיים שהציבה מגפת הקורונה, האריך בית המשפט את המועד האחרון לפינויה ל-1 ביוני 2020, אך לא הותיר על כנו היבטים אחרים בפסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, ולא נפסקו הוצאות.