ע"א 160/63

תקציר

התיק עוסק בסכסוך על שישה שטרי חוב בשווי כולל של 2,800 לירות בין ברוך טופובר, בעל מניות ודירקטור לשעבר בחברת טים, לבין משה סטולר, נושה של החברה. טופובר טוען כי חתם על השטרות אך לא השלים אותם ומסר אותם לעמיתו הדירקטור ימיני לצורכי החברה. על פי החשד, ימיני ניצל לרעה את השטרות בכך שהנפיק אותם באופן אישי לשפיגלמן ואובזניק, ספקיה של חברת טים, ללא ידיעת החברה. עם זאת, שפיגלמן ואובזניק מעידים כי הן טופובר והן ימיני מסרו להם את השטרות כערבויות אישיות לסילוק חוב קודם. בית משפט קמא פסק לטובת סטולר והורה לטופובר ולימיני להשיב את הסכום הנקוב בשטרות. בערעור טוען טופובר כי הביא ראיות לכאורה לשימוש לרעה של ימיני בשטרות, המהווה תרמית, ולכן נטל ההוכחה צריך לעבור לסטולר להוכיח כי נתן תמורה לשטרות בתום לב. בית המשפט העליון, לעומת זאת, מבחין בין חובת הראיה לבין דרישת ההוכחה. בעוד שחובת הראיה עשויה לעבור לתובע עם הצגת ראיות לכאורה על ידי הנתבע, נטל ההוכחה הסופי בדבר תרמית או פגמים בזכויות הקניין נותר על הנתבע. מאחר שהראיות של טופובר אינן משכנעות, בית המשפט פוסק לטובת סטולר ודוחה את הערעור.