ע"פ 2303/10

תקציר

הערעור על פסילת שופט בתיק נדחה. נטל ההוכחה מוטל על המערער להוכיח באופן אובייקטיבי כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד השופט, דבר שלא עלה בידי המערער. טענת המערער כי דעתו של בית המשפט הייתה פוגענית כלפיו אינה עילה מספקת לפסילה, שכן החלטות בית המשפט נראות רלוונטיות, מקצועיות ונועדו להקל על ניהולו התקין של המשפט. חוסר שביעות רצונו של המערער מהחלטות פרוצדורליות מתאים יותר לערעורים רגילים ולא להליכי פסילה. יתר על כן, רצף ההחלטות שאינן אוהדות את עמדתו של בעל דין אחד אינו עילה תקפה לפסילה. גם התבטאויותיו של שופט, בעל פה או בכתב, ביקורתיות כלפי בעל דין, אינן מהוות אוטומטית עילה לפסילה, אלא אם הן מצביעות על עמדה סופית המצביעה על משוא פנים, מה שאין כן כאן. דבריו של השופט, אף שהיו ביקורתיים, נבעו מהתנהגותו המתריסה של הסנגור ומטיעוניו שאינם קשורים זה לזה. ככלל, אין בטענות המערער כדי לעורר חשש לגיטימי בדבר משוא פנים של השופט, המוביל לדחיית הערעור.