ע"פ 6934/21

תקציר

בהחלטתו לקיים את גזר דינו של המערער הדגיש בית המשפט את הצורך בהטלת עונשים משמעותיים בגין עבירות מין, וקבע כי עבירות אלה פוגעות עמוקות בכבוד האישי ובשלמותו, במיוחד כאשר הן מתרחשות במסגרת משפחתית. לאחר שעיין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ושקל טיעונים בכתב ובעל פה, לא מצא בית המשפט בסיס לשנות את עונש המאסר המקורי כפי שתאם את מדיניות הענישה שנקבעה במקרים דומים. גם בקשת המערערת לעכב את תשלום הפיצויים נדחתה. בית המשפט שב והדגיש את חומרת עבירות המין ואת הצורך בעונשים שלא רק יענישו אלא גם ירתיעו מעשים כאלה. הדיון נגע בסוגיית פסילת ערעורים והבעת חרטה, והצביע על האיזון המורכב בין חזרה בתשובה אמיתית לבין אסטרטגיה פרוצדורלית. עם זאת, במקרה זה, משיכת ערעורו של המערער נעדרה הבעת חרטה של ממש, ולפיכך לא הצדיקה הקלה בעונש. פסק הדין הדגיש כי כל הודאה באשמה לאחר שבית המשפט הביע החלטה שלילית סבירה אינה מצדיקה באופן אוטומטי הקלה בגזר הדין. כל השופטים הסכימו עם ההחלטה לדחות את הערעור, ואישרו כי לא ניתנה הודאה משמעותית המצדיקה את הפחתת העונש, ובכך תמכו בפסק הדין המקורי שניתן על ידי השופט ח' כבוב.