בש"פ 6313/10

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת שהורה על מעצרו של מערער המואשם בשורה של עבירות חמורות, לרבות אונס ותקיפה, בנסיבות מחמירות, עד לתום ההליכים המשפטיים. המערער ביצע לכאורה עבירות אלה במתלוננת עמה קיים מערכת יחסים אינטימית. על פי כתב האישום, המערער הפעיל שליטה על חייה של המתלוננת, הפעיל עליה אלימות פיזית ואיים להרוג אותה. בית המשפט המחוזי מצא די ראיות לכאורה כדי לתמוך באישומים בהתבסס על דברי המתלונן ועדים אחרים, תוך שהוא מבטל חלופת מעצר בשל מסוכנותו המוכחת של המערער למתלונן ופוטנציאל השפעה על עדים. המערער טען כי מדבריה של המתלוננת עולה סתירות ועולה כי מניעיה היו נקמה, שנבעו מנקמה אישית. לטענתו, טענות המתלוננת מוגזמות ולא עקביות, ללא ראיות רפואיות לביסוס התלונות. עם זאת, המשיב הדגיש את העקביות בראיות התומכות בגרסתה של המתלוננת, לרבות עדותה של עובדת סוציאלית וסרטונים חדשים ששוחזרו מהטלפון הנייד של המערער, אשר איששו לכאורה חלקים מגרסתה של המתלוננת. בית המשפט מצא כי יסודות אלה יצרו הסתברות גבוהה להרשעה, מה שחיזק את טענת המשך המעצר. זאת ועוד, התנהגותו המפריעה של המערער, לרבות ניסיונות להניא את המתלונן מהגשת כתב אישום, תרמה להחלטת בית המשפט לשלול אפשרויות שחרור. למרות גילו הצעיר של המערער ועברו הפלילי הנקי יחסית, קבע בית המשפט כי לא ניתן להפחית את הסיכון הנשקף ממנו באמצעות חלופות, ואישר את ההחלטה על מעצרו עד לסיום המשפט. בסופו של דבר, הערעור נדחה, מה שחיזק את ההחלטה הראשונית שהתבססה על התמיכה הראייתית והסכנה הפוטנציאלית הנשקפת מהמערער.