ת"צ 30049-11-11

תקציר

המבקשת הגישה תביעה ייצוגית נגד העירייה המשיבה, בטענה כי גבתה ארנונה כללית ביתר בניגוד לדין. לגופו של עניין, טען המבקש כי העירייה חישבה ריבית על פיגורים בתשלום ארנונה מתחילת שנת הכספים שבה רכש המבקש את הנכס, ולא ממועד תפיסת החזקה. בסופו של דבר הכירה העירייה בגביית היתר, והגישה הודעת סיום לפי חוק התובענות הייצוגיות. המבקש לא התנגד להודעת העירייה, ותחת זאת ביקש לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, תוך דרישה לגמול ושכר טרחת עורך דין. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה למעמד של תביעה ייצוגית. בקביעת גובה הגמול ושכר הטרחה הראויים, שקל בית המשפט את התמריצים להגשת תובענות ייצוגיות, את התנהלות המבקשת ובא כוחה ואת הקשר בין שכר הטרחה לבין התובענה הייצוגית בכללותה. בית המשפט מצא כי אף שהבקשה תיקנה טעות בחישוב הריבית, ועל כן יש לה חשיבות ציבורית, המחלוקת המשפטית בין הצדדים נותרה בלתי פתורה. בית המשפט דחה את טענת המבקש כי הושקעו עבודה רבה וסיכון רב בהכנת הבקשה, וציין כי היא התבססה על עובדות לא מדויקות וטיעונים משפטיים פשוטים. עוד קבע בית המשפט כי אין די בבקשה מקדמית שהגיש המבקש לעירייה, שכן היא נעשתה בעל פה ומבלי שהועלו כל טענות משפטיות. כמו כן, קיבל בית המשפט את הערכת העירייה לתעריף גביית היתר השנתי, שעמד על 100,000 ₪ בשנה, ובסך הכל 300,000 ₪ בתקופה הרלוונטית. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לפסוק למבקש 30,000 ₪, וכן 150,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות האינטרס הציבורי שהבקשה משרתת, והצורך לשמור על הקופה הציבורית. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים, ופסק הדין היה אמור להירשם במרשם התובענות הייצוגיות.