ת"א 35954-11-20

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים, בטענה כי הגיעו להסכם לרכישת מקרקעין שבבעלות הנתבעים. התובעת טענה כי הצדדים הסכימו על עיקרי תנאי העסקה וכי בא כוח הנתבעים, עו"ד שמיר, חתם על התחייבות המאשרת את ההסכם. עם זאת, הנתבעים הכחישו את קיומה של עסקה כזו וטענו כי עו"ד שמיר לא ייצג אותם כראוי. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. היא לא שוכנעה כי הושג הסכם מחייב למכירת הנכס. בית המשפט ציין כי המסמך שהוצג על ידי התובעת כראיה להסכם היה חד צדדי וחסר בהירות וודאות. זו הייתה רק התחייבות להסכם רכישה עתידי ולא שיקפה הסכמות הדדיות. זאת ועוד, הנתבעים לא היו מעורבים במידה מספקת בעסקה הנטענת, ולא התקבלה הסכמתם. לעו"ד שמיר לא היה ייפוי הכוח הנדרש לייצג את כל הנתבעים, והתובע לא ערך בדיקת נאותות מספקת. בנוסף, בית המשפט מצא כי התנהלות הצדדים והיעדר פרטים מהותיים בהסכם הנטען כגון שמות הרוכשים והמחיר, מצביעים על כך שהצדדים לא התכוונו להתקשר בחוזה מחייב. עדותו של התובע ועדותו של עו"ד שמיר תמכו במסקנה כי כתב ההתחייבות אינו הסכם סופי ומחייב. יתר על כן, בית המשפט דחה את טענות התובע בדבר חוסר תום הלב וההצדקה המוסרית הנטענת של הנתבעים, וקבע כי הנתבעים לא פעלו באופן בלתי ראוי. טענת התובע כי הנתבעים ביקשו ליהנות מכספו כדי להציל את הנכס ולאחר מכן לבטל את העסקה בחוסר תום לב לא נתמכה בראיות. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת התובע במלואה, והורה לו לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 85,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן לטובת הנתבעים, ולתובע ניתנה זכות ערעור בבית המשפט העליון.