ב"ל 17904-04-22

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על החלטת ועדת הערר לאי כושר השתכרות של אדם. הוועדה קבעה בעבר כי המערער לא איבד יותר מ-50% מכושר ההשתכרות שלו, למרות שנקבעה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור של 77%, לרבות מספר ליקויים מוגדרים. הערעור מתמקד בשאלה האם די היה בהנמקות הוועדה לקביעה זו, במיוחד נוכח הפער המשמעותי בין הנכות הרפואית לבין דרגת אי הכושר שנקבעה. בא-כוח המערער טען כי החלטת הוועדה אינה מפורטת דיה וחסרה התייחסות למוגבלותו של המערער ולהשפעתו, ואילו בא-כוחו של המשיב טען אחרת. עם זאת, השופט פסק לטובת המערער, בקובעו כי נימוקי הוועדה היו צריכים להיות מהותיים יותר נוכח הפער המהותי שהוזכר. השופטת הדגישה כי הוועדה נמנעה מלדון במגבלותיה של המערערת ובהשלכותיהן, ופנתה ישירות להצעת משרות מתאימות. בנוסף, ההחלטה השמיטה חלק מנכויותיו של המערער. לפיכך, הערר התקבל, והתיק הועבר חזרה לוועדה לדיון נוסף ולהחלטה מפורטת ומנומקת יותר. פסק הדין נעתר גם לבקשת המערער להארכת מועד להגשת הערעור, בשל הנסיבות הסובבות הליך קודם והשינוי בייצוגו של המערער.