ת"פ 40761-08-25

תקציר

**ניתוח משפטי: בקשה להיתר יציאה זמנית מן הארץ - ת"פ 40761-08-25 מדינת ישראל נ' סיף** **מבוא:** החלטה זו של בית משפט השלום בטבריה (סגן הנשיא יריב נבון) עוסקת בבקשה לביטול זמני של צו עיכוב יציאה מן הארץ, שהוטל על הנאשם, אבו זיד סיף. הבקשה נומקה מטעם המבקש בטעמים הומניטריים – מפגש עם ארוסתו ובני משפחתו בירדן – וכן בטענה כי הזכות לצאת מהארץ הינה זכות יסוד. בית המשפט בחן את הבקשה אל מול עמדת המשיבה (מדינת ישראל – מע"מ), אשר התנגדה לביטול הצו, ודחה את הבקשה. הניתוח שלהלן יתמקד בעיקר בעקרונות המשפטיים ובהבחנות שביצע בית המשפט, תוך התייחסות לחידושים או יישומים של כללים קיימים. **עובדות רלוונטיות:** 1. **הליכים קודמים:** נגד המבקש הוגשו בעבר שני כתבי אישום זהים, אשר בוטלו בשל אי-התייצבותו לדיונים. כתב האישום הנוכחי הוגש לאחר שהמבקש חזר לישראל. 2. **התנהלות המבקש:** המבקש נמלט מישראל פעמיים בבוקר של דיונים חשובים (פעם אחת ב-2024 ופעם נוספת ב-2025). הוא נעצר בניסיון לברוח מן הארץ דרך מעבר הגבול. המשיבה טענה כי המבקש יצא מהארץ למעלה מ-90 פעמים מאז 2021, דבר המצביע על דפוס התנהגות. 3. **מרכז חיי המבקש:** לטענת המבקש, מרכז חייו מאז 2019 הינו בבטומי, גאורגיה, שם הוא עובד כשכיר אצל אחיו. הוא טען כי נכנס ויצא מישראל מספר פעמים ללא מגבלה, ולא ידע על צו עיכוב היציאה. 4. **שלב ההליך:** התיק נמצא בשלב מתקדם, לאחר שתי ישיבות הוכחות, וצפוי להמשך שמיעת פרשת התביעה. 5. **מטרת הנסיעה:** מפגש עם ארוסה ובני משפחה בירדן, מטעמים הומניטריים. 6. **הערבויות:** המבקש מציין כי מצבו הכלכלי לא יאפשר לו להפקיד ערבויות מעבר ל-15,000 ש"ח. **המסגרת המשפטית והניתוח:** 1. **זכות היציאה מהארץ כזכות חוקתית:** בית המשפט מדגיש כי הזכות לחופש תנועה, ובכלל זה יציאה מהארץ, היא זכות חוקתית (בהתאם לפסיקה כגון בבש"פ 6654/93 דניאל בינקין). עם זאת, זכות זו אינה מוחלטת וניתן להגבילה כאשר הדבר נדרש לצורך הבטחת ניהול תקין של הליך פלילי, כגון מניעת בריחה מאימת הדין. 2. **איזון בין זכות היציאה לאינטרס הציבורי:** הפסיקה מתווה מבחן לאיזון בין חופש התנועה לבין האינטרס הציבורי, הכולל בחינת חומרת העבירות, שלב ההליך, העונש הצפוי, ונסיבות אישיות (כפי שמפורט בבש"פ 5474/14 מאיר אוחנה). עצם הגשת כתב אישום אינה מספיקה להגבלת יציאה, ונדרש להראות חשש סביר להימלטות (בש"פ 2094/97 אביהו הורוביץ). 3. **התנהלות המבקש כבסיס להגבלה:** מקרה זה מוגדר כ"חריג לכל הדעות" בשל התנהלות המבקש. בית המשפט מבחין בין מקרים בהם אין דפוס של בריחה או התחמקות, לבין מקרה זה, בו המבקש הוכיח התנהגות חוזרת ונשנית של התחמקות מדיונים, בריחה מהארץ, וניסיונות חוזרים ונשנים לעזוב את המדינה. התנהלות זו, כפי שמפורט בפסקאות 5 ו-6, מהווה בסיס מוצק לחשש ממשי להימלטות. 4. **"צורך אישי-אנושי מיוחד" לעומת אינטרס ציבורי:** הפסיקה קובעת כי מטרת נסיעה שאינה חיונית, כגון מפגש עם ארוסה או בני משפחה, אינה נחשבת ל"צורך אישי-אנושי מיוחד" המצדיק סטייה מהכלל, במיוחד כאשר ההליך הפלילי בעיצומו או לאחר הרשעה. בית המשפט מחזק טענה זו בפסקאות 4 ו-14, תוך הפניה לפסיקות קודמות (ר' פל"א (תעבורה באר שבע) 828-10-25 מדינת ישראל נ' אמון אלפקיר). 5. **חוסר אמון והבטחת המשך ההליך:** המרכיב המרכזי בדחיית הבקשה הוא חוסר האמון שנוצר כתוצאה מהתנהלותו של המבקש. הפסיקה מדגישה את חשיבות האמון שניתן ליתן בנאשם (בש"פ 8679/12 אמיר חורי). כאשר הנאשם "חמקן סדרתי" (בש"פ 5540/13 עודה חדר), קיים חשש ממשי להימלטות ולשיבוש הליכי המשפט. התנהלותו של המבקש, הכוללת האשמת עורכי דינו הקודמים ומתן "תירוצים שונים ומשונים" לניסיונות הבריחה, מחזקת את הקביעה כי לא ניתן לסמוך עליו. 6. **מרכז חיים בחו"ל וסיכון מוגבר:** בית המשפט מייחס משקל משמעותי לכך שמרכז חייו הכלכליים והעסקיים של המבקש, וכן משפחתו וארוסתו, נמצאים בחו"ל (גאורגיה וירדן). פסיקה עקבית (בש"פ 1035/20 מיכאל גנור) קובעת כי מרכז חיים ועסקים בחו"ל, יחד עם יכולות כלכליות שם, מגבירים את החשש להימלטות. הדבר נכון אף אם המבקש טוען שמרכז חייו היה בישראל בעבר, שכן ההתנהלות בפועל היא שקובעת. 7. **החמרת הסיכון ככל שההליך מתקדם:** נקבע כי ככל שהמשפט מתקרב לסיומו, כך גובר החשש להימלטות (ת"פ (מחוזי ת"א) 49/97 מדינת ישראל נ' אביהו הורביץ). למרות שהמבקש טרם הורשע, ההליך נמצא בשלב מתקדם, מה שמגביר את הצורך בהבטחת התייצבותו. 8. **אמצעים פחות דרסטיים לעומת ההגנה על ההליך:** בית המשפט מכיר בכלל לפיו יש לבחור באמצאי הפחות דרסטי. עם זאת, במקרה זה, סכום הערבות המוצע (15,000 ש"ח) אינו נראה מספק, במיוחד לאור העבר של המבקש והיקף ניסיונות הבריחה. בית המשפט מציין כי הפקדה כספית משמעותית (100,000 ש"ח ומעלה) עשויה הייתה להיות רלוונטית, אך גם היא אינה בטוחה מספיק לאור התחכמותו של המבקש. לכן, הוא סבור כי לא יהא בכך כדי להבטיח את קיום ההליך התקין או את חזרתו של המבקש. 9. **הפסיקה כמקור להבחנות:** הניתוח מתבסס על הפסיקה המוצגת, הכוללת פסקי דין של בית המשפט העליון (בש"פ) ובית משפט מחוזי (עמ"ת, רע"פ). הפסיקות משמשות לא רק להצגת הכללים, אלא גם להדגמת יישומם במקרים דומים, תוך הבחנה בין מקרים בהם נעתרות לבקשות לבין אלו בהן נדחות. למשל, ההשוואה למקרים של "בריחה" או "חמקנות סדרתית" מדגישה את חומרת המצב. **חידושים או יישומים משמעותיים:** * **הדגשת החשיבות המצטברת של דפוס התנהגות:** בית המשפט אינו מסתפק באירוע בודד, אלא בונה טיעון המבוסס על שרשרת אירועים חוזרים ונשנים של בריחות, התחמקויות וניסיונות בריחה. הדבר מדגיש את האופי המצטבר של התנהגות הנאשם כבסיס לקביעת חשש ממשי. * **התייחסות מפורשת למצב הכלכלי של המבקש:** הצגת טענותיו של המבקש בדבר מצבו הכלכלי וההצעה להפקיד סכום נמוך (15,000 ש"ח) נדחות במפורש, תוך קביעה כי הן חסרות ביסוס ראייתי ואינן מספקות להרתיע אותו. זהו יישום מעשי של דרישת ההוכחה ביחס לערבויות. * **המשקל הניתן למרכז חיים מחוץ לישראל אל מול התנהלות בפועל:** גם אם המבקש טוען ל"תקלה" או "אי-הבנה", התנהלותו בפועל, יחד עם קיומו של מרכז חיים משמעותי בחו"ל, מביאים למסקנה ברורה של בית המשפט בדבר חשש להימלטות. **מסקנה:** בית המשפט דחה את הבקשה לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ, בנימוק שהתנהלותו החוזרת ונשנית של המבקש, הכוללת בריחות וניסיונות בריחה, מעלה חשש ממשי להימלטות מאימת הדין. בית המשפט הדגיש כי הזכות לצאת מהארץ אינה מוחלטת, וכי במקרה זה, האינטרס הציבורי בהבטחת ניהול תקין של ההליך הפלילי גובר על בקשת המבקש, גם אם נומקה בטעמים הומניטריים. קיומו של מרכז חיים משמעותי בחו"ל תרם אף הוא להחמרה בחשש. ההחלטה מדגימה את הדרך בה בתי המשפט מאזנים בין זכויות יסוד לבין הצורך להבטיח את שלטון החוק והתקדמותם של הליכים פליליים.