ת"א 40949-01-20

תקציר

בעל רכב איסוזו, התובע, הגיש תביעה לפסק דין הצהרתי נגד שני נתבעים, יאסר אבו רג'ב ומימון ישיר בע"מ, לאחר שגילה כי רכבו נרשם על שמו של אבו רג'ב והוטל עליו עיקול ללא ידיעתו או הסכמתו. התובע טען כי רכש את הרכב בנובמבר 2019 ורשם אותו על שמו, אך כשניסה למכור אותו חודש לאחר מכן, גילה על העברת הבעלות במרמה. בינתיים, חברת מימון ישיר בע"מ הלוותה כסף לאבו רג'ב עבור רכישת הרכב ורשמה שעבוד על הרכב להבטחת ההלוואה. בית המשפט שמע כי הנתבעת לא התייצבה בבית המשפט ולא סיפקה כל הגנה, ואילו חברת מימון ישיר בע"מ טענה כי פעלה בתום לב וכי הרכב היה בחזקת המשכנתא. עם זאת, התובע הביא ראיות, לרבות צילומים, מהן עולה כי הרכב היה ברשותו בעת שהנתבעים טענו כי נמסר לאבו רג'ב. בית המשפט מצא את ראיות התובע משכנעות וקיבל את טענתו כי חתימתו על מסמכי העברת הבעלות הייתה מזויפת. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובע וקיבל את תביעתו לפסק דין הצהרתי. היא הורתה על ביטול השעבוד על הרכב והורתה למשרד הרישוי לרשום מחדש את הבעלות על שם התובע. בנוסף, בית המשפט הורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל הקשור לשעבוד והורה לנתבעים לשלם לתובע הוצאות אחסון ואגרת בית משפט, בצירוף שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בתוקף ליום 12.3.23, המאפשר לנאשמים אפשרות לערער אם ירצו בכך. בפסק הדין הודגש כי הנתבעים לא הביאו כל ראיה מהימנה לתמיכה בטענותיהם, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי בעלותו של התובע ברכב הועברה במרמה.