בג"צ 328/60

תקציר

פרשת ג'מאל נג'יב מוסא נ' שר הפנים נסובה סביב פרשנותו של סעיף 3(א) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, המתווה את התנאים לאזרחות ישראלית. המחלוקת העיקרית היא האם התקיים מוסא התנאי השלישי, המחייב אדם להתגורר ברציפות בישראל או בשטחים שהפכו לחלק מישראל לאחר הקמתה, מיום הקמת המדינה ועד לחקיקת החוק. בבקשה שהגיש מוסא צוין כי הוא התגורר בבאענה בתקופה זו, אך מאוחר יותר התברר כי נסע לביירות שבלבנון למספר ימים. השופט זילברג סבור כי הצהרה כוזבת זו היא סיבה מספקת לדחות את הבקשה. זילברג מפרש את התנאי השלישי בקפדנות, וטוען כי כל היעדרות, קצרה ככל שתהיה, שוללת את זכאותו של אדם. פרשנות זו, תוך הקפדה על משמעותו המילולית של החוק, עלולה לגרום לעוולות קשות, שכן אלפי תושבים עלולים להישלל מאזרחותם בגין היעדרויות קלות. השופט ברנזון מסכים עם דחייתו של זילברג את פרשנותו של המבקש, אך חולק על גישתו הנוקשה. ברנזון מעדיף פרשנות גמישה יותר, ורואה במגורים כדי לכלול היעדרויות זמניות למטרות לגיטימיות. לדברי ברנסון, כוונת המחוקק לא הייתה ליצור מצב לא צודק שבו יציאות קצרות ישללו אזרחות. השופט זוסמן, אף שהוא מכיר בהסתרת נסיעתו של מוסא, מיישר קו עם פרשנותו של ברנזון. זוסמן מדגיש כי מטרת החוק היא להעניק אזרחות לתושבי שטח המנדט, ונסיעה קצרה לא אמורה לפסול מועמד. זוסמן מבדיל בין המקרה של מוסא לבין מי שעשוי היה לשרת את האויב, שכן נסיעתו ללבנון אושרה. בסופו של דבר, רוב השופטים מכריעים לטובת מוסא, הופכים את הצו הקודם למכריע ופוסקים לו 200 לירות הוצאות ושכר טרחה. שאלתו של השופט זוסמן בדבר כוונת המחוקק להעניק אזרחות ליחידים שהיו תחת שלטון אויב בעת הקמתה של מדינת ישראל נותרה ללא מענה.