ס"ע 8950-07-09

תקציר

הסכסוך נסוב סביב שתי תביעות שהוגשו במקביל על ידי התובעים בבית הדין לעבודה ובבית הדין המחוזי, בהתאמה. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה בבית הדין לעבודה מחמת מעשה של בית הדין, בהתבסס על ההחלטה בתיק בית המשפט המחוזי. השופט פתח בהסבר העילה המשפטית לדחיית תביעה מחמת מעשה של בית המשפט, החלה כאשר אותה תביעה מוגשת פעמיים על ידי אותו תובע נגד אותו נתבע. תכליתו של כלל זה היא למנוע מבעל דין להידרש לטפל בעניינים שכבר הוכרעו על ידי בית משפט מוסמך, ולהימנע מהטרדת הצד שכנגד ומעומס יתר על מערכת המשפט. לאחר מכן פנה השופט לדון בשתי התביעות ובטענת הנתבעים כי הן מבוססות על אותה עילה. נפסק כי המבחן לזיהוי העילות הוא רחב, ועקרון ההשתק חל כל עוד העילות הבסיסיות של הטענות בשני ההליכים דומות. עם זאת, במקרה זה מצאה השופטת כי הטענות, אף שהן מבוססות על אותן עובדות, שונות מבחינה משפטית. התביעה בבית המשפט המחוזי התמקדה בהתנהלות הנתבעים כדירקטורים, נושאי משרה ובעלי מניות של התובעים, ואילו טענת בית הדין לעבודה התמקדה בחובות הנתבעים כעובדי התובעים, הנובעות מדיני העבודה ומיחסי העבודה. מאחר שהתובעים לא יכלו להתדיין בשתי התביעות תחת קורת גג שיפוטית אחת בשל חלוקת הסמכויות בין בית המשפט המחוזי לבית הדין לעבודה, הגיע השופט למסקנה כי חל החריג לכלל ההשתק, ואין לראות בשתי התביעות עילה זהה. לפיכך, דחתה השופטת את טענת הנתבעים כי יש לדחות את תביעת בית הדין לעבודה בשל מעשה של בית הדין המבוסס על השתק עילה. לאחר מכן בחן השופט את טענתם החלופית של הנתבעים, לפיה פסק הדין בתיק בית המשפט המחוזי היווה מעשה של בית המשפט מכוח השתק. השופטת הסבירה כי על מנת שההשתק יחול צריכים להתקיים ארבעה תנאים: 1. החברה המתעוררת בכל אחת מהתדיינויות חייבת להיות זהה; 2. היה חייב להיות דיון בין הצדדים באותה חברה בהתדיינות הראשונה; 3. ההתדיינות הראשונה חייבת הייתה להסתיים בהחלטה מפורשת או משתמעת או בממצא חיובי של בית המשפט; 4. ההחלטה הייתה חייבת להיות חיונית לפסק הדין. השופט מצא כי שני התנאים הראשונים התקיימו אך התנאים השלישי והרביעי לא התקיימו. השופטת הדגישה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא דחייה הדדית של הטענות, בהיעדר קביעה מיוחדת או ממצא פוזיטיבי שיכול לבסס השתק. יתר על כן, מאחר שפסק הדין לא כלל הכרעה מהותית, לא ניתן היה לקבוע אם הוא חיוני לפסק הדין או שולי בלבד. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים לפיהן התובעים מנועים מלטעון להשתק משום שלא הגישו בקשה לעיכוב ההליכים בבית הדין לעבודה בשל ההליך התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי, וכי חל עליהם השתק שיפוטי. השופט קבע כי הנתבעים לא ניסו לעכב את ההליך בבית הדין לעבודה ואף ביקשו לקדמו. באשר להשתק שיפוטי, מצאה השופטת כי התובעים לא סתרו כל הסכם או הסדר קודם, שכן הסכם הגישור בתיק בית המשפט המחוזי לא היה רלוונטי לתביעות בבית הדין לעבודה. לבסוף, התייחסה השופטת לבקשות נוספות של הנתבעים למחוק חלקים מתצהירי התובעים. השופט נעתר לבקשה למחוק פסקאות הקשורות להפרה לכאורה של סעיף אי תחרות על ידי דונרשטיין, שכן טענה זו לא הועלתה בכתבי הטענות. עם זאת, השופטת דחתה את בקשת הנתבעים למחוק פסקאות הקשורות לסודות מסחריים ולתיארוך מוקדם של הסכמי העסקה, וקבעה כי טענות אלה משתמעות מכתבי הטענות.