עת"מ 24305-06-16

תקציר

העותר ביקש להצטרף ללשכת עורכי הדין לאחר שעבר את הבחינות הנדרשות. הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין החליט לדחות את קבלת חברותו עד לסיום תיק חקירה פתוח הנוגע לחשד לתקיפה משנת 2014. העותר טען כי ההחלטה הייתה בלתי סבירה ובלתי מידתית, תוך הפרה של חזקת החפות וחופש העיסוק שלו, בעוד לשכת עורכי הדין טענה כי היא סבירה ומידתית. בית המשפט הסכים עם העותר, וקבע כי החלטת לשכת עורכי הדין, בהתחשב בזמן שחלף ללא כל אינדיקציה להגשת כתב אישום, הייתה בלתי סבירה ובלתי מידתית. המכתב האנונימי שהוצג כראיה נגד העותר נמצא חסר אמינות ולא יכול היה להצדיק דריסת זכויותיו. כמו כן, ההחלטה מתחה את גבולות פסקי הדין הקודמים במקרים דומים, והאריכה את ההמתנה לתקופה בלתי מוגבלת. בית המשפט הדגיש כי בעוד שעל לשכת עורכי הדין מוטלת חובה לבחון מועמדים, יש לבחון גם את זכותו החוקתית של העותר לחופש העיסוק. בהיעדר ראיות מוצקות וזמן ניכר שחלף מאז האירוע, הכף נטתה לטובת העותר. משכך, העתירה התקבלה, ולשכת עורכי הדין חויבה לכסות את הוצאות העותר ושכר טרחת עורך דין.