ע"א 1152/07

תקציר

הערעור מתקבל, והקביעה בפסק הדין האמיתי מתקבלת. על פי פסק הדין, מועד תיק הביטוח נחשב למועד התאונה, שבמקרה זה הוא 31 במאי 2000, ולא למועד בו נקבעה נכות לצמיתות של המבוטח. לכלל זה קיימים שני חריגים, דהיינו, יש לגלות את הנזק הן במידה סבירה והן במידה סבירה, אך הם אינם חלים במקרה זה. כתוצאה מכך, התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי באוגוסט 2004, כארבע שנים לאחר אירוע הביטוח, נחשבת מיושנת, שכן הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות בת שלוש השנים הקבועה בסעיף 31. טענת המשיב כי הוראות הפוליסה מבדילות מקרה זה מפסק הדין האמיתי נדחית, שכן תניית המדיניות המחייבת קביעת נכות על ידי המל"ל אינה יוצרת קשר מפורש או משתמע שיש בו כדי לעכב את תקופת ההתיישנות. חברת הביטוח אינה כבולה לממצאי המל"ל, ואין צורך בקביעת היקף הנזק או סיווגו כתאונה. זאת ועוד, פסק דין שניתן לאחרונה בערעור אזרחי (ת"א) 3094/05 תומך בפסק דין זה, ומייתר את טענותיו הנגדיות של המשיב ללא תוקף. משכך, זכאית המערערת להחזר כל התשלומים ששולמו למשיב על פי פסק דינו של בית משפט קמא, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התשלום ועד להחזרתו בפועל. כן חויב המשיב לשלם למערערת 10,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין.